–
הוא לא אוהב
שמשתמשים בו כחפץ,
קוראים לו כשצריך
זורקים אותו כשלא.
הוא לא אוהב
שהופכים אותו
לפח אשפה,
זורקים לתוכו סולת
וליכלוך
ללא רחמים.
ואם לא דיי בכך,
מרימים אותו בכח,
חונקים אותו,
וזורקים אותו לפח
הציבורי.
לעיני כולם.
מגיעה משאית האשפה,
מתחילה לפנות את חבריו
ל(ס/ז)בל
לאש.
והוא
כל עוד רוחו בו,
מסור לעבודתו,
רץ חזרה
לעמוד במקומו.
לקבל באהבה
סולת
ולכלוך.
ואז,
הסיפור
מתחיל
מהתחלה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
אפשר לדעת למה התכוונת?
לי זה היה נשמע לב.
כתיבה מדהימה:)
אוף, חבל חשבתי שאבין בסוף אבל לא הבנתי
האוץ׳
כואב מדיי
כמה שאני מבינה אותך
וכמה אני רוצה לתת לך חיבוק עכשיו
תנסי להרגיש את זה מרחוק
זה היה יפה
ועמוק
כמו תמיד
גם אני לא אוהבת
להרגיש
ככה.
הזדהות הזדהות הזדהות
ו.. חירות? זה היה יפה