מבחנים

.
רעשי הפיצוצים וריח העשן איימו לסמא את חושיה, ארורים יהיו מגלי האבקה.
אונמר נעצרה. האדמה הבוצית הקשתה עליה את ההליכה, מרחוק שמעה הדים עמומים של קריאות ניצחון. היא נאנחה בהקלה, עיניה הגדולות התלחלחו מעט.
היא החלה לפלס את דרכה לעבר מיקומה המשוער של אתיל כזארן.

יער פליאסר-קט חרישי, המניאר, היפה בנהרות כוזר געש כביום שובו של המלך מן הפאלט.
השיח לצידה זז מעט.
"לא לזוז!"
אונמר סבה על ציריה באיטיות.
"אולה??"
"אונמר…" מבעד לשיחים הגיח אולה, חרב ביד אחת ודם בוצי מקשט את בגדיו.
אונמר כחכחה "מה אתה עושה פה?"
"מה את עושה פה?" בקולו עמדה שמחה מעורבת ביגון.
נשימתה רעדה "היו צעקות ורעש, מטי נכנסה וצעקה לברוח." יפחה רועדת ברחה מגרונה "אז ברחתי.."

"לא האמנתי שאמצא אותך בחיים.." אולה גירד את ברכו הימנית בעצבנות.
אונמר חייכה חיוך רועד "זה הסתיים, בוא נחזור הביתה."
"מה הסתיים?"
"המאבק הזה, מטורפים."
"אונמר" קולו של אולה היה רך "אונמר, אתיל.." הוא העיף מבט לעבר האופק, "אתיל נכבשה."
אונמר החווירה "מה זאת אומרת נכבשה? איך? הצבא שלנו חזק כל כך, ואתיל גדולה ומבוצרת!"

אולה נאנח "אויבים יכולים להיות חזקים וגדולים, אולם כל כוחם מתגמד לעומת כוחם של אלה שאמוננו נתון בידם, היכולת לבגוד בך ניתנת למקורביך בלבד."
"אולה, מה קרה? אני לא מבינה כלום."
אנחה נמלטה מחזהו "בוגדים באים מהבית, זה הכלל."
"אולה, בשם אלוקי השמיים, תסביר לי מה קרה כאן?"
"הצדיק, הסגפן, המחנך." קולו של אולה סרקסטי "המשנה.."
"מה.. מה איתו?"

אולה התיישב על גדם עץ עתיק "לפני כחודשיים הגיעה איגרת מעניינת במיוחד לשולחנו של יוסף דיאלדין. שולח המכתב הזדהה בשם 'מחנך המלך'"
"פנרס?!"

"שולח האגרת בא בהצעה מפתיעה, לטענתו איסתרק טעון רגשות נקמה לא יכול לחשוב בצורה רציונלית ומוביל את העם לאבדון. הוא הציע לפתוח בפני צבאות דיאלידאן את שערי אתיל בתנאי שיאסר שימוש בשפיכות דמים."
"צדיק'ל.." אונמר שפשפה את חוטמה.

"דיאלידאן לא האמין לאיגרת, אולם שבוע לאחר מכן הגיע לפתח הארמון באלקן דמות כפופה בסרבל אפור, יכולה לנחש מי?"
אונמר בלעה את רוקה, " אתה מכאיב לי.."
הלאות הכבדה שבתנועותיו איימה להפילו "לא ידוע לי הרבה על אותה פגישה, מה שכן כוזר ספגה סטירה מצלצלת. הקרבות האחרונים היו עקובים מדם, לא נשארו הרבה נאמנים."
"איך לא ידעתי?"

חיוך קטן הסתמן בזווית פיו של אולה, "ברחובות אתיל המטופחות לא ניכר דבר, אולם רחובות כאזרן סוערים מזה ימים רבים. ציפורי השמועות מתעופפות לכל עבר ואין אף כוח בעולם שיכול להם."
אונמר נאחזה בשולי שמלתה כבקרש הצלה, "מה קורה עכשיו?"

"אני לא יודע, מה שכן שולשלת בית הביאור יכולה להגיד שלום להיסטוריה, יותר היא לא תכתוב אותה."
אונמר נשכה את שפתיה ורק שאלה, "ועכשיו? איסתרק? טור? מיכאל? איפה הם??"
"יוסף דיאלידן מעולם לא נחשד כדובר אמת אדוק במיוחד, ורצח מעולם לא היווה לו מכשול."
"אולה בלי רמזים, מה קרה להם?"
הוא השפיל את עיניו, "כנראה שנרצחו".

האדמה הרטובה קיבלה לתוכה את אונמר בידיים פתוחות, אולה גחן לעברה.
מבחנים אף פעם לא נגמרים, הם רק מתחלפים.