אליך, האמא של ילדיך.

אלופה

.

תגידי,
את רוצה להיות אמא?
ומאיזה סוג?
ואת לא, לא קצת – מפחדת?
לקחת כזו אחריות?…
אתן יודעות,
אני רואה אותן לפעמים.
יושבות בתחנה, בגינה, או בתור למכולת.
אמהות.
של ילדים, ילדים אמיתיים, הולכים. נושמים. מדברים. בוכים. צוחקים.
נשמות.
נשמות חסרות אונים,
תלויות בחסדי האמא, לחלוטין.
הן לא יודעות לטפל בעצמן, וגם לא להרגיע כאב.
הן לא יודעות למחות דמעות לבד,
וגם לא להתנהל מול העולם הקשוח, המפחיד, כשהילדים הגדולים נכנסים לגינה.
כשיש צעקות באוויר, הן מתכווצות, נשמות קטנות.
ולפעמים הן רק צריכות את אמא,
שתבוא, ללטף, לחבק ולהגן, להרגיע, ולהבטיח שהכל בסדר.
לפעמים, זה כל מה שהן צריכות.
אבל האם,
האם הן תמיד זוכרות להיות שם?

אתן יודעות,
אני רואה אותן לפעמים.
מדברות בטלפון, משוחחות ביניהם, דוחפות עגלה בעייפות.
אמהות.
אולי בפנים, עמוק עמוק,
הן רוצות לתת את כל כולן.
אבל כשהן חוזרות מיום עבודה מתיש, הציור של הילד נהייה חסר משמעות.
וכשהוא שוב מתחיל לבכות בקול מתבכיין,
מתחנן לטיפת תשומת לב
הן בקושי מעיפות בו מבט, ותלך כבר למיטה!
הנשמה, שמתחננת לליטוף של אמא
נרתעת אחורה בבעתה.
כי אמא שלה,
היא עכשיו מוקד הצעקה.

אתן יודעות,
אני רואה אותן לפעמים.
אמהות.
עייפות, גיבורות מלחמה מותשות.
הן כל כך רוצות, מנסות,
לעשות את הבלתי ייאמן,
לנהל בית נאמן בישראל.
הן מתפקדות בתור עובדות, מנהלות, נשים ואמהות במקביל,
שואבות (או שלא?) אנרגיה מהאוויר,
ורוצות, רוצות כל כך להיות – הכי.
רק אולי, לפעמים
בצד קצת נשכח התפקיד.
המילה שפעם היתה נאמרת ברטט, בפחד מלא אחריות וחרדה,
היום כלאחר יד נשלפת:
א.מ.א.

אתן יודעות,
אני רואה אותן, לפעמים.
נשמות לא מושלמות,
בחיים הזויים, עולם משוגע ומלא בהזיה.
אני רואה פרדוקס,
נשמה קטנה, מתכווצת מול אחת שסובלת
אמא טובה,
שנהפכת לרגעים למכשפה.
ילדים קטנים שמבקשים ללא מילים – אהבה,
ומקבלים בתמורה סטירה.
אני רואה אותן,
אימהות,
שרוצות כל כך להיות.
להעניק, לתת בלי סוף, כל מה שרק תבקש.
אמהות, שהמצפון לרגע לא נותן להם לזכור
שהן גם בנות אדם, מוגבלות.
אני רואה אותן, לפעמים.
נשמות.

והלוואי שלעולם לא אשכח,
גם לא ביום עייף,
ואחרי שאצעק את גרוני הניחר
על הילד המכווץ בפינה.
הלוואי שלא אשכח,
את גודל התפקיד,
ושהמילה לעולם לא תאמר כלאחר יד.
כי את אמא.
א.מ.א.
במלוא מובן המילה.

כל מילה, כל משפט, כל תנועה ומעשה,
נחרטים שם, עמוק עמוק בלב,
שלהם.
❤

הלוואי, שאזכה לזכור לעולם.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...
טובעת בחופש
עט

אורצל

כבולה בכנפי חופש בין בועות צבעוניות תועה בין משאלות עלי כותרת תלושים שוקעת לת...
נלחמת ומצליחה
נורה

הלב הפועם

בחורה שנלחמת לקום כל בוקר ולא לוותר לעצמה למרות הקשיים בדרך והבכיות בלילות הת...
תציל אותי אני מקולקלת😭😭

צביה בשושנים

היי אני חייבת עזרה במשהו שעולה לי לאחרונה… אני מרגישה שאני מדרדרת (מבחי...
אני רוצה להיות אדם 👩🏻‍🦰
48

פסטו

אני רוצה להיות משהו לעצמי ולעולם מוגדרת בסולם לשאוף קדימה, כמו כולם לא עוד אח...
אם יש לך ביטחון כמוני-
בלון

S

חייבת לשתף אתכן במשהו חמוד שקרה לי, ונכנס לי עמוק ללב, הצחיק אותי וריגש מאוד....
אני עוד אהיה. אני יודעת
פרפר

דומיה נפשי

אתן בכלל לא מבינות מה הרבי כתב לי!! אני קוראת את המכתב וכולי בוכה.. אני חצי מ...
אחרי מה שקרה אתמול
פרח

דומיה נפשי

אבא אתה נתת לי יצר הרע דווקא לחוסר צניעות, רק אתה יודע שכולי זה צביעות. אתה נ...
פוסטים חדשים
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...
טובעת בחופש
עט

אורצל

כבולה בכנפי חופש בין בועות צבעוניות תועה בין משאלות עלי כותרת תלושים שוקעת לת...
נלחמת ומצליחה
נורה

הלב הפועם

בחורה שנלחמת לקום כל בוקר ולא לוותר לעצמה למרות הקשיים בדרך והבכיות בלילות הת...
תציל אותי אני מקולקלת😭😭

צביה בשושנים

היי אני חייבת עזרה במשהו שעולה לי לאחרונה… אני מרגישה שאני מדרדרת (מבחי...
אני רוצה להיות אדם 👩🏻‍🦰
48

פסטו

אני רוצה להיות משהו לעצמי ולעולם מוגדרת בסולם לשאוף קדימה, כמו כולם לא עוד אח...
אם יש לך ביטחון כמוני-
בלון

S

חייבת לשתף אתכן במשהו חמוד שקרה לי, ונכנס לי עמוק ללב, הצחיק אותי וריגש מאוד....
אני עוד אהיה. אני יודעת
פרפר

דומיה נפשי

אתן בכלל לא מבינות מה הרבי כתב לי!! אני קוראת את המכתב וכולי בוכה.. אני חצי מ...
אחרי מה שקרה אתמול
פרח

דומיה נפשי

אבא אתה נתת לי יצר הרע דווקא לחוסר צניעות, רק אתה יודע שכולי זה צביעות. אתה נ...

11 תגובות

  1. אלופה! (כן אני זוכרת שכל פעם אני שמה סימן קריאה… מגיע לך)
    את כל כך רגישה,
    הלוואי ונזכה, כולנו.
    אוהבת ומעריכה❤

  2. וואו . מדהים.
    כן, גם אני רואה אותן… ומתכווצת קצת.
    אני מנסה לא לשפוט יותר מדי כל עוד זה לא עובר גבול. ואני רואה שגם את מנסה שלא לשפוט, וזה יפה מאד.
    אני מסכימה עם רב דברייף, אלופה.
    במיוחד עם הפסקה האחורה, היא הכי יפה לדעתי. זה מדהים.
    כי הרי כנראה גם אני לא יהיה מושלמת, אבל לפחות שאזכור…
    שאזכור.
    תודה לך!!!! כותבת מדהימה שאת!!!!

  3. אלופה.
    את מדהימה כל פעם מחדש.
    זה פוסט יפה כל כך, נכון כל כך, וחשוב כל כך.
    שומרת לעצמי.
    כדי שהתקווה שלי תתגשם ותמיד תמיד אזכור, מה זה להיות אמא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות