זה אפשרי!!!

.
?
ואני… עשיתי את זה.
זה היה נראה הר ענק.
כזה שלעולם לא אחצה אותו.
וכולם עודדו
החזיקו אצבעות.
והבטיחו…
הם יהיו פה,
בדיוק כשתתחילי לטפס.
אבל… בדיוק הם.
נעלמו.
לא דווקא מרצון.
אבל זאת התוצאה.
ואני "הגיבורה"
נותרתי לבדה…
לטפס לבד,
לדחוף את עצמי
ולעודד…
כן… וגם לזעוק מאושר
על ההצלחה והסיפוק.
וההר הזה…
כן. הוא עדיין נראה לי הר,
או בעצם מפל…
שצלחתי אותו בשלום…
בלי יותר מידי שריטות.
בלי יותר מידי להיפגע.
כי.. חיבקתי את עצמי.
תמיד זה היה קיים בי,
רק הייתי צריכה לגלות את זה.
רק הייתי צריכה להתמודד לבד.
ועשיתי את זה כל הזמן.
אבל לא בטחתי בעצמי.
ועכשיו?!
הסיפוק הוא כאן.
והאושר קיים,
גם בדברים הקטנים.
אוהבת.