תפריט
התנצלויותיי מראש על האורך… מה טוב שיש לי כהשוואה פוסט אחר, ארוך הרבה יותר, שתמיד אוכל להשוות את הפוסטים שלי אליו ולומר: זה? ארוך? מול ההוא על שטיפת הכלים, זה כמו כוס מים ליד קנקן! (סתם דימוי עלוב, אני יודעת. אבל 'טיפה ליד הים' לא הכי מתאים כרגע, כי בואו – זה בכל זאת ארוך)
מאחורי הקלעים של השיר:
תמיד חלמתי לכתוב כמו נ. ארי מ'קראט' במדור 'מילה וחצי'. לא, באמת שאני לא מקבלת אחוזים מהעיתון על היח"צ הזה, אבל באמת שתמיד חיבבתי את המדור. והכתיבה. יעידו אחיותיי;) בכל אופן, אחרי שגם באתר התחילו לעלות שירים מהסוג (בראשות אייר בראש הנחשונית, והעיקרית) – התחלתי לרצות גם. אבן, אולי תנסי לכתוב גם את אחד כזה? שכנעתי את עצמי. אבל מה, לא נעים, זה יהיה כאילו אני מעתיקה מאייר בראש, החזרתי לעצמי. וזה גם יצא לך מוזר. כן, לא, כן, לא, מפה לשם – זה לא קרה.
בשלב מסוים, העלתה שוזרת מילות גם כן שיר מהסגנון הזה. ואז גם טוהר, ושרהל'ה (ואולי עוד בנות שאני לא זוכרת את שמן או שלא יצא לי לקרוא את שירן הנ"ל – אז מחילה).
על גבי במה זו (לא, לא, אל דאגה, לא אתחיל לנאום בחיי"בסיות כמו בפעם הקודמת), אני אודה להן. שכוייח, אנשות. חיזקתן בי את הביטחון עצמי וכל זה.
ובעקבות זה אמרתי לעצמי: יאללה, אבן. לכי על זה וזהו.
יצא נלעג? אז יצא נלעג. את לא חייבת להעלות את התוצר. מי שישמע.
בקי-צור, ואז הגעתי לפרוצדורה של 'על מה לכתוב'. כמה שבועות הלכתי וחשבתי: על מה תכתוב אבן את שירה ההיסטורי?…
אחרי כמה שבועות של לבטים(איזה כיף להיות דרמטית!), החלטתי ללכת על ה'שירים המפותגמים', כמו שכותבת לפעמים אייר בראש.
תהיתי באיזה ביטוי או פתגם לבחור, ואז – צצה לה הארה במוחי:
מה יותר מתאים לשיר מפותגם שכותבת אבן דרך לראשונה – מאשר לבחור בביטוי שקשור לאבנים?…
אז חיפשתי ביטוי שקשור לאבנים. מצאתי כמה. החלטתי ללכת על 'אבנים שחקו מים'. חשבתי על משמעות מתאימה (מקווה שתצלחנה להבין, הרגיש לי שהשיר לא הכי הכי קשור לכותרת. ליתר ביטחון אני אציין שמדובר בשגרה השוחקת, אם לא יהיה מובן), ואחרי שקראתי פעמיים את כל התגית של אייר בראש, שינסתי מותניים (איך בדיוק משנסים מותניים? אף פעם לא ידעתי) הפשלתי שרוולים (אויש, קר בחוץ. הורדתי בחזרה), ו-התיישבתי בחגיגיות לכתוב את השיר הנ"ל.
טוב, נו, מודה. זה היה באמצע שיעור, כך שלא ברור כמה 'חגיגיות' כבר יכולה להיות, אבל לא חשוב.
בכל אופן, כתבתי. איך שהייתי גאה בעצמי שהצלחתי!
התוצר מוגש לפניכן, לשיפוטכן ולשבט ביקורתכן. אל תאכזבו, באמת מחכה לכל ביקורת מכל סוג שהוא!
וגם לדעתכן על מה שיצא בסוף..;)
עד כאן חפירותיה של אבן דרך להיום (וואי וואי, יצא באמת ארוך. מה, אין לי סיכוי לכתוב פוסט בלי שיצא לי נאום בדרך?). עכשיו תור השיר.
נ.ב: אצטט לסיום את מילותיה של שוזרת מילות: 'אייר בראש, את מודל לחיקוי!'
ו… השיר עצמו:
הִתְחִילָה
שָׁנָה
וַאֲנִי
מוּכָנָה,
מְלֵאַת
הַחְלָטוֹת,
תִּכְנוּנִים
אֶלְמַד
וְאַקְשִׁיב
אֲסַכֵּם
וְאָשִׁיב
לַמּוֹרָה,
וְאַשִּׂיג
צִיּוּנִים
וַאֲנִי
כֹּה רוֹצָה
לִהְיוֹת
חֲרוּצָה
כָּךְ הֻחְלַט
בְּתוֹכִי
נְחוּשׁוֹת
אָז עָרַמְתִּי
לְתֵל
אֲבָנִים
סְבִיב מַקֵּל
(=הַחְלָטוֹת
מְרֻבּוֹת
וְקָשׁוֹת)
בַּתְּחִלָּה
בֶּאֱמֶת
זֶה עוֹד לֹא
הִתְמוֹטֵט
וְגֵאָה
בְּעַצְמִי
אָז הָיִיתִי
כָּתַבְתִּי
אָכֵן
וְהִקְשַׁבְתִּי
הָכֵן,
אֶת מִגְדָּל
אֲבָנַי
רַק חִזַּקְתִּי
אַךְ הַמַּיִם
הָאֵלּוּ
לְפֶתַע
הֵחֵלּוּ
לִזְרֹם
וְלִשְׁצֹף
בְּחָזְקָה
עִם הַזְּמַן
אֶת הַתֵּל
הֵם הִפִּילוּ-
הַפֵּל
וְאַף לֹא
נִשְׁמְעָה
צְעָקָה
כִּי לֹא
מִיָּדִית
לִי הֻפְּלָה
הַתְּלוּלִית,
זֶה הַזְּמַן
שֶׁחָלַף
וּמוֹטֵט
וּפִתְאוֹם
כְּבָר נִמְאַס
וּמִגְדָּל
לִי נָמָס,
זֶה קָשֶׁה
וְדוֹרֵשׁ
וְסוֹחֵט
וְזוֹ,
כָּרָגִיל
(כְּמוֹ בְּכֹל
גִּיל וְגִיל
עַד עַכְשָׁו) –
תּוֹצָאָה
שֶׁל שִׁגְרָה
וְשׁוּב
הַמִּגְדָּל
לִי קָרַס
וְנָפַל
וּתְלוּלִית
אֲבָנַי
שׁוּב פֻּזְּרָה.
מזכירה – ביקורת ושות' יתקבלו בחום.
(וחום זה דבר נחוץ בימים הקרים שיש לאחרונה)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
47 תגובות
לייק אבן
חולה על הארוכים האלו (כשיש לי זמן) 😛
השיר כל כך יפה ונכון.
סתם מעניין, מה נזכרת??
על הנאומים הארוכים, או על השירים הארוכים?
לא מתנגדת לכתוב עוד משניהם..;)
תודה, שותפה!
מה נזכרתי במה, בשגרה?
ממ, אין לי מושג. חיפשתי נושא לכתוב עליו, כאמור, ונזכרתי בשגרה השוחקת והמתסכלת עד מאוד.
את ההמשך את יודעת..
טובההההה!
אבל איפה ההארות שם מסביב, עם הציורים?
אגב, סתם גילוי, ששמעתי פעם שהנ. ארי הזו היא בגיל סמינר, או טיפה יותר, אז יש סיכוי;)
תודה!
אויש, ההארות החמודות האלה, איך שאני אוהבת אותן. האמת שתכננתי להוסיף גם אותן, זה פשוט חמוד ושנון וחכם כל פעם מחדש. אבל הפריסה פה של הפוסטים קצת מסובכת ולא ממש ידעתי איך אוכל לכתוב גם את ההארות האלה בפוסט. אז ויתרתי..
נ. ארי בגיל סמינר?
מהה, לא. אין סיכוי.
חצי מהשירים שלה הם על אימהות ממוטטות!
דרך אגב, שהיא באמת לא פרסמה המון זמן שירים שלה. מחדל.
נכון, ועוד ישלה סיפור שלם בהמשכים על אמא ממוטטת, אבל ככה שמעתי, ואני כמעט בטוחה שזה נכון, משו בסגנון של שכנה של בדודה של חברה למדה איתה בסמינר.
כן, וואי, על חיה חולת המונו.
אני אוהבת את הכתיבה שלה. יצור מוכשר הנ. ארי הזה.
(קראת 'איקס עיגול', אגב?)
וואו, באמת? ממש מעניין אותי להכיר את הבנאדם..
יש לך מושג אם זה השם האמיתי שלה?
שמעתי פעם תאוריה ש'נ. ארי' זו 'א(אריאלה). נחושתן'. אני התנגדתי אליה נמרצות, סגנון הכתיבה שלהן שונה לחלוטין. לא כמו אצל ספיר ורפפורט, למשל, שאצלן כן אפשר לראות ניצנים משותפים, או אצל ג. שפר ושפרה גליק שכנ"ל.
כאן הסגנון שונה לגמרי..
בקיצור, תעדכני לגבי השם שלה;)
אני מאוד מאוד מקווה שהן לא אותה אחת, לקרוא את נחושתן הזו לא עושה לי טוב.
יעס קראתי, כלומר, פעם בחודש כמגיעים לסבא וסבתא משלימים את כל החודש, או שלא את כולו, אבל זה הנוהל פחות או יותר, איקס עיגול זה על הזאתי שגילתה שהיא פחות חכמה מכולם, כן?
הממ. לשאול את הבדודה של השכנה של החברה? מסובך קצת ?
אולי אתן בנודודות
סתם מעלה השערה
יאוו, זה יפה!
טוב נתחיל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
אני חושבת ש'קראט' המדובר בהחלט צריך להעניק לך אחוזים על הפרבום המצוין שאת עושה להם ועוד בהסוואה שזה לא לטרות רווח! (אם תקבלי שקל על כל הפעמים שכתבת את נ' ארי מקראט… זה יצא יותר דרמטי מאשר אם תקבלי שקל על כל פעם שהסברת את סיבתו של שמך;)
נחמד לקבל קרדיט למרות שהוא לא מוצדק בעליל כי את ממש מביישת אותי שאת משווה אותי לאיירבראש.
איזה נס שיש כמה וכמה ביטויים עם אבנים, ככה נזכה לקבל עוד שירים מפותגמים.
(נכון התגית של איירבראש היא אחת המרתקות?)
ולשיר עצמו-
אהבתי מאוד, המשקל מעולה, חרוזים מתוקים וגאוניים, והתוכן- כמה שהוא נכון!
בקיצור אבן, עלי והצליחי, אבל- שלא יהיה דיבורי כאילו דיברתי אל העצים ואל האבנים!
באמת (ת)עלי ותצליחי;)
כי אחרת כשרונך יהיה מונח מסכן בקצה הדרך כאבן שאין לה הופכין.
יאיי! תודה, שרהל'ה!
(חחח, לא אתנגד לקבל שקל על כל פעם כזו. למרות שלא יודעת אם עשירות משלושה שקלים נקראת עשירות דרמטית מדי;))
אמ, לאו דווקא 'משווה', אבל את די מהנחשוניות שהעלו שירים בסגנון דומה לה. וזה היה מצוין!
באמת שיהיה חמוד אם עוד בנות תעלינה שירים כאלה.
בהחלט יש כמה וכמה ביטויים על אבנים, למרות שלא בטוחה שאכתוב את שיריי הבאים על אבנים..;)
(וואי, כן, חרשתי את התגית הזו מלא!)
וואו, ותודה לגבי המחמאות על השיר! מחמיא!
נ.ב: חחחח, חזק.
ועל זה(=השיר הנוכחי שלי) נאמר: 'כמו אבן במים עזים';)
וואווו אבןן איך שאהבתייי
לא במילים יותר מידייי גבוהות לפשוטי העם,
אבל לא איזה משהו עלוב.. בכלל לא.
פשוט בול.
והקצב כ-ז-ה טוב.
קיצער, הבנת.
אהבתי ממש
תעלי עוד כאלהה
על נושאים מעניינים או שלא
השגרה….. אין זה משו.
לא חשוב, מחכה לעוד כאלה שלךך
אל תאכזבי:(
וואו, תודה!
מחמיא ממש. בפרט ההיא על הקצב.
ושוב תודה, הוחמאתי!
(רעיונות על מה לכתוב, במטותא?..)
קנאית קטנטנה שכמותך!
כתבת מהמם.
אין ספק שהרף פה עולה משיר לשיר.
מה שנקרא 'קנאת סופרים תרבה חכמה', אה?
שירבו קנאות כאלה.
(אהממ, אניוואן, מה דעתך לקנא גם כן ולהנפיק לנו כמה תוצרים יפים פרי מקלדתך?)
ותודה על המחמאה, ארטישוקית נעלמת-מסתתרת שכמוך;)
#לחפור_זה_בריא.
אני אוהבת את הארוכים האלה שכתובים בנימה הומוריסטית
כיף לקרוא אותם ?
והשיר יפיפה וכל כך נכוןן
#זו_אידיאולוגיית_חייך_?_;)
ואיזה כיף שכיף לך לקרוא אותם!
תודה;)
וואו, אבן. זה וואו.
והכישרון שלך מעורר התפעלות. (פעם ראשונה שאת מעלה שיר בשם הזה, לא?)
אין לי זמן עכשיו לתגובות ארוכות מדי, אז אסתפק לעת עתה ב'וואו' נוסף.
במידה ויתפנה לי כזה, מבטיחה בל"ד לשוב ולנסח תגובה מושקעת יותר.?
אבן, רק אעדכן שכתבתי תגובה נוספת, מושקעת ביותר(!), מקווה שיאשרו אותה מהר, בעזרת השם.
אם חלילה יפסלו מטעמי צנזורה (יש שם כמה מילים שגורמות לי לחשוש מעט…;)) אשלח אותה שוב.
כבר פעמיים שלחתי תגובה ולא העלו לי.
ומי ידע אם זה בגלל הצנזורה או בגלל האורך…?!?♀️
טוב, אז אני מבינה שאת התגובה ההיא כבר לא יעלו. למזלי הרב העתקתי אותה לעצמי מבעוד מועד, כך שלא נשאר לי אלא לנקוט בפעולת 'קופי-פייסט'. או, בתרגום לעברית – 'העתק-הדבק'. אה, כמובן לא שכחתי למחוק את השורה המפלילה.
והנה היא התגובה המדוברת: [רגע לפני, הערה נוספת- (ומי את שתעזי להתלונן על הקדמות מייגעות וכיוצא בהן, מלכת ההקדמות המייגעות וכיוצא בהן, הלא היא אבן דרך. כלומר, את.) התגובה שלהלן נכתבה אמש הרבה לאחר חצות הליל, וזה מסביר את פשר מצב הרוח ששרה עליי. וכעת- לתגובה, סוף סוף.]
–
רגע רגע, שכחתי לכתוב את העיקר: הקצב. הקצב!
דיוק מקסימלי ומושלם ואפס הערות, באמת.
ואחרי שהוכחת לנו את יכולותייך בדיוק מקצבי שכזה, אני ממנה אותך בזאת ליו"ר מועדון המקצביסטיות בע"מ!
[כן, יודעת שנטלתי לי סמכות על דעת עצמי להכריע בהחלטות-הרות-גורל שכאלה. אז בסדר, בסדר. אני אוציא כרוז לכיכר העיר ואפנה ברגש רב לכל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן ואקרא לאי מי שהמינוי החדש לא מוצא חן בעיניו להגיש את עתירתו לבית המשפט המחוזי שכתובתו היא שותפות בדרך 770. (אה, איך הידע שלי? גאה בעצמי על המושגים החב"דיים שלמדתי פה חח…)
סגל נכבד של שופטים ישב שמונים ומאת יום וישקול כבודות את דבר המינוי החדש, עד אשר בשנת ארבע לקיומו של האתר (שזה השנה, למען הסר ספק) יצאו (לש' עתיד) הרצים דחופים מלפני המלך (נעזוב לעת עתה את הפרט השולי בדבר זהותו של הלה) והדת תינתן בשושן הבירה. כלומר, המינוי יקבל תוקף רשמי, ייכתב ויחתם בטבעת המלך – והלא ידוע כי דבר שנחתם בטבעת המלך אין להשיב.
או אז ננשום לרווחה ויתקיים בנו מאמר הפסוק "ליהודים -קרי, לשותפות. קרי, לאבן דרך – "הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". – קרי, שקט מפטפוטיה הבלתי פוסקים של טוהר שנתקפה בלהג פתאומי באישון ליל לאחר שטענה כי אין בידה זמן לנסח ולו תגובה קצרה. אי לכך ובהתאם לזאת הינכם מתבקשים להבין כי תגובה זו אינה עונה לתואר 'תגובה ארוכה'. ובכן, עד כאן הייתי אני, וברגע זה בדיוק הגיע הזמן לשגר את התגובה הלא-ארוכה הלזו אל הלא נודע. קרי, אל עבר מחסן התגובות של האתר.]
א. ישש, היא עלתה!
תודה, מערכת, תודה, טוהר. שימחתן.
ב. בחורה חכמה את, מעתיקה לפני כן את הטקסט וזה. אחלה ניהול סיכונים!;)
ג. לא מעזה להתלונן על הקדמות מייגעות, חלילה לי וחס! אם בארזים נפלה שלהבת, וכו'.
ד. תמיד שמחה לקרוא את מילותייך. הן מעניינות.
ה. הקצב, וואו! תודה רבה, טוהר. באמת חשוב היה לי לקרוא מה תגידו עליו.
תודה..
ו. וואו, טוהר, אני נרגשת. יו"ר מועדון המקצביסטיות? במה זכיתי?
מחמיא, מחמיא. חן חן.
-דקת הסמקה-
אגב, @מועדון המקצביסטיות בע"מ, מה נרדמנו? היה מעניין בדיונים ההם.
בואו נקום על רגלינו, ושאר התיאורים הדרמטיים מהסוג, נקרא בעוז 'מי לה' אלי' ונתחיל להעלות שירים-שנועדו-להמשכתנו-האישית, אתגרי כתיבה של שירים, דסקוסי משקל ומקצב, וכו'.
מי לה' אלי?
בלבלת אותי עם עומס הסעיפים…
אנסה להגיב על ראשון ראשון ואחרון אחרון;)
א. יאיי, סוף כל.
ב. אין חכם כבעל ניסיון וזה, יו נואו…
ג. חלילה לך וחס, בדיוק.
ד. אווו איך מילותיי זכו על הדרך למחמאה מאבן דרך, כבוד!
ה. מה שהיה לי לומר בעניין כבר אמרתי;) לא חוזרת בי.
ו. זכית בו ביושר, אבסולוטלי.
וואו, איזו קריאה נרגשת ומרטיטה לבבות.
זה הזמן לנופף בהתלהבות בדגלים שחרוט עליהם את סמלנו? (אאוצ', אין אחד כזה. חתיכת מחדל)
אין לנו סמל וגם לא המנון.
עצוב וטראגי עד מאוד!
אבל זה מתגמד כשמתוודעים לזה שגם רשימת חברי-מועדון אין לנו כל כך.
תזכירי לי מי היתה שותפה בדיונים ההם?
את, אני, שרהל'ה, יוזבד, חני משהו, אילנית, עוד מישהי?..
(נ.ב: טוהר, אני באמת אשמח שתעלי למשל התחלה של שיר וכולנו נצטרך להמשיך.
דעתך?)
העומס והלחץ שיושבים לי על הקנה (הלימודים האלה… תאמיני לי, צריך להוציא אותם מחוץ לחוק), לא מאפשרים לי לענות לך באריכות, אז אתייחס, במחילה, רק לנ.ב:
דעתי? שמשימה כזו דורשת פניות, וזמן, והשראה, ועוד כמה מצרכים חמקמקים עד מאוד.
אז ננסה לחפש מתנדבת אחרת בקהל;)
(אגב, יש אחת ממש מוכשרת בשם אבן דרך, אם אני זוכרת נכון. אולי היא תזרום על המשימה?)
למען האמת את צודקת.
חוץ מהייקואים ספורים ובודדים תחת השם הזה שגם ביקשתי להוריד לי מהתגית בשלב מסוים(הביכו מדי, פשוט) – באמת לא העליתי שירים בשמי זה.
זה מכוון, רק אומרת;)
זאת אומרת, בשביל מה נבראו שמות אחרים באתר?
(תודה על מחמאותייך עד עתה, ותודה על התגובה המושקעת-הארוכה-המפורטת המובטחת! מחכה לקרוא..
מערכת, יש סיכוי לפרוטקציות וכזה?)
עלתה בסוף, עלתה.
ליתר דיוק, עלה השחזור שלה. אבל העיקר שעלה.
(המערכת ממש התעקשה לצנזר את המשפט הבודד שניסיתי לכתוב לך בעניין, אז מוטב שאשתוק.)
וואי וואי, קשוחות אלה, אה?
(שיהיו בריאות אלה.. אבל סוקרנתי, האמת.)
את לא יודעת עד כמה.
(אמן, ותאמיני לי שלא הייתי רוצה למתוח את עצבייך, אבל אין לי ברירה. תעמדי בזה?)
אעמוד?
פרינציפ אני אשב.
אבן זאת אבן..
ממ, עד מתי אאלץ לעמוד בכך?
עד שסוף סוף נמצא דרך להכיר איכשהו?..
אבן דרךךךך
וואו איזה פוסט מושלםםם נהנתי מהנאוםםםם (תעשי עוד כאלה! הוא היה נאום מעניין למדי!)
ומהשיר – עוד יותר!
מושלמות של כתיבה ומושלמות של נושא!
בקי-צור אהבתי!!!
נהנית מהנאום? הוא היה מעניין? באמת?
וואו, טוב לדעת.
תכל'ס, רק תנו נושא ואתיישב לדפוק איזה נאום. אם אהיה במוד, כמובן.
פתוחה להצעות בכיוון;)
ותודה רבה על המחמאות לגבי השיר! איזה כיף לקרוא!
ביג לייק!
ביג טנקס!
וואו, איזה שיר..
אבן יש לך את זה
וואו, תודה!
איזה כיף לשמוע!
אמאלה את כותבת מדהים
ואיכשהו, כל פעם מחדש אני מוצאת תעצמי קוראת את המגילות שלך
את צריכה לעבוד בזה:)
מישהי רק יכולה להסביר לי מי זו נ. ארי?
ומה מיחד את הסגנון כתיבה שלה?
'כותבת מדהים', וואו! הוחמאתי. תודה, סריג.
חחחח אני שמחה שאת מצליחה לקרוא את המגילות שלהן, לפחות יש קוראת נלהבת אחת בקהל..;)
נ. ארי זו כתבת בעיתון 'קראט'(מוסף הנשים של 'המודיע'), שאנחנו הרבה פעמים משיגים משכנים-של-סבתא-שלי, שכותבת שני מדורים – בעצם שלושה:
*סיפור בהמשכים בשם 'איקס עיגול' שכבר נגמר ויצא כספר.
*סיפור אחר בהמשכים בשם '..'(לא זוכרת, פשוט?).
*'מילה וחצי'. מדור ייחודי שיש רק ב'קראט'. מתפרסם בו כל פעם שיר, יפה כזה, כתוב טוב כזה, חכם כזה, בסגנון שמעלה אייר-בראש. של מילה-שתיים בשורה, ומקצב חמוד כזה ומילים מדודות טוב וכל זה. בשיר מודגשות ארבע מילים אקראיות שבחרה נ. ארי, ועל כל אחת יש בצד השיר קטע קצר. כל קטע משהו אחר. זה.. וואו, מסובך להסביר. לו ניתן היה להעלות תצלום, אולי הייתי משתמשת באופציה הזו..
זה בגדול;)
אני אוהבת את הכתיבה של נ. ארי, לסיכום.
ממליצה.
(וואו, סופית יח"צ. אז אם כבר יח"צ אני גם אוסיף שגם את המדור של ט. קליינר אני אוהבת;))
המדורים האהובים עליי.
וכולם (בני משפחתי ושות') מגחכים על תחביבי לקרוא את הגיגיהן המשעממים (לדעתם) של הכותבות הנ"ל.
טוב לראות לפחות שאני לא היחידה…
ייי-האא!
באמת? גם את אוהבת את המדורים האלה?
וואו, יאיי, מגניב. טוב לדעת!
אילו עוד מדורים את אוהבת?
(נכון 'תשע לפנות בוקר' מעניין ויפה ממש, וההוא של ח. לוברבום[פרח לי, וואי. ההוא על לארי וסטרג'ן ביי] בכלל מדהים?)
תשע לפנות בוקר מוווושלם!
אגב, נגמר כבר? מנהסתם, אני לא בדיוק מעודכנת ?
תשע לפנות בוקר נגמר. כלומר השבוע זה הפרק האחרון. רוצה לחבר קינה על סיומו?
'לא שאלתי', את מתכוונת. הוא… נחמד, לא יותר. אומנם אני קוראת אותו באדיקות כל שבוע אבל זה נובע ממחסור בחומרי קריאה איכותיים יותר. לא עפה עליו, בקיצור.
ואם כבר סיפורים בעיתונים – אז אין אין אין על דבורי רנד האלופה, שלא משנה על מה היא תכתוב וכמה תעצבן אותי עם הדמויות שלה (נמייי?), אמשיך להיות מעריצה נלהבת של הכתיבה שלה.
עוד לא השגתי את הגליונות מהחודש האחרון, כך שאין לי מושג, אבל הוא אמור להיגמר ממש כל רגע.
שיוו, הוא כזה גאוני. והיא כותבת את הסצנות המסובכות שלו כל כך טוב!..
קינה על סיומו.
פיגוזי!!
ממ, וטוב לדעת שקוראים לו 'לא שאלתי';) תודה על השלמת האינפורמציה!
האמת שגם אני עד לפני כמה חודשים לא התלהבתי עליו מדי ולא טרחתי לקרוא אותו אפילו.
מתישהו התחלתי לקרוא, ומאז אני לא מפסיקה. אני פשוט מתמוגגת.
וואו, הכתיבה!..
היא טובה ברמות. זה ללקק אצבעות כל פעם מחדש. לפחות לי.
דבורי רנד בהחלט אלופה, מסכימה עם הקביעה הזו. היא כותבת סיטואציות קשות במומחיות, שזה וואו.
אם כי, לא קראתי הרבה ספרים שלה…
'מותק של ילדה', 'פחות או יותר', 'דואט', 'שומרת השערים', ו..זה מה שאני זוכרת כרגע. אולי עוד אחד או שניים.
אגב, גם את המדור של רחל שור 'מכתבים מהמגירה' או משהו כזה, אני מחבבת.
המילים, החרוזים, הכל מהמם.
טוב לראות אותך אבן דרך!
את חושבת ככה?
תודה, אחת מאלף!
(כנ"ל! כמעט נעלמת לנו לאחרונה..)
יותר אוהבת שאת מנתחת שירים.
ואת החירבושים שלך על שטיפת כילים או מתכון לנשות כוזר..
כן?
ממ.. מניחה שיש עוד הרבה שיותר אוהבות את הסגנון ההוא, באמת.
יש לך רעיונות בשבילי לניתוחי שירים? לפוסטים מצחיקים? לנאומים מעניינים(בערבון מוגבל, רק אומרת)?
מוזמנת להציע בכיף! אני פה. ואשמח אפילו.