שתגדלו תבינו…

גם אני הייתי ילדה
ילדה אחת שמתבגרת…
כותבת,
מוחקת,
פה איור,
שם עוד ציור,
קודם שחור לבן,
ברגע הופך לוורוד,
מתייאשת,
לא מרוצה,
מקמטת את הדף,
משליכה,
מתחרטת,
פותחת שוב,
קצת מקומט,
פתאום לב ענק,
מחייך,
מסמנת איקס,
שחור, מאיים,
מקשקשת,
רק בודקת שעובד,
קשקשתי יותר מדי,
ללא כוונה,
טובלת את המכחול,
במים,
שיתנקה,
שיוסרו הלכלוכים,
מורחת גואש,
ובלופ…
הכל נמחק,
נהרס,
המים שתמכו בי,
החליטו לבגוד בי,
הרטיבו לי את הדף,
את חיי,
שהיו כ"כ מעניינים,
פעם כואבים,
ופעם שמחים,
פעם מחייכים,
ופעם עצובים,
אבל תמיד הם היו שם,
בשבילי,
שלא יישארו כתמים על המכחול,
על ליבי,
ופתאום הם שקרו לי,
בפנים,
אי אפשר לתת אמון,
באף אחד,
תמיד ישפכו לך המים,
הציור שלך לא יישאר שלם,
הוא יימחק,
לגמרי!,
הדף כבר ליד הפח,
אך רגע לפני שהוא נזרק,
אני מגלה שלא,
דווקא הם,
ששיקרו לי,
שבגדו בי,
יצרו לי ציור מקסים,
צבעוני,
משמעותי,
דווקא הם,
שינו לי את החיים,
שיפרו אותם,
הפכו אותם לחיים!