הי.
אז..
אני נואשת למגע.
נשמע לך מוזר?
גם לי..
אבל פשוט ככה.
כמהה לחיבוקים,
רוצה שתמיד יהיו לי ידיים להגיע להם,
שיתנו לי חיבוק שיאחה כאבים,
רוצה שהסביבה שלי תיגש אלי,
כשאני אהיה עם רגשות מפילים.
צריכה תחיבוק הזה ממך יקרה.
ולא.. החיבוקים הוירטואלים של המהממות פה לא מספיק לי די.
הזדהות בקהל?
הערות על הפריקה?
אשמח לשמוע הכל..
אני סתם שבורה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
נואשת לחיבוק
…❤️
הזדהות בקהל.
לא נשמע לי מוזר, בכלל לא. נשמע לי מוכר מדי.
אפשר לשאול שאלה, ישירה קצת?..
את.. נכון שעד לא מזמן היית נרתעת ממגע? פוחדת מלהרגיש אותו, חוסמת את עצמך, לא מרשה לעצמך לקבל אותו?..
את לא חייבת לענות לי, כמובן. רק אם תרצי.
אם את רוצה שאמשיך, תכתבי..
לא יודעת אם נרתעת. אבל לא שהיה לי כל כך הזדמנויות. אף אחד לא אהב להתקרב אלי..
ותמשיכי אם בא לך.
הבנתי..
אז לא קיבלת יותר מדי מגע עד לאחרונה, נכון?
ופתאום, לאחרונה, פתאום קרה משהו. כתבת שאף אחד לא *אהב* להתקרב אלייך, בעבר. וקרה משהו. איזשהו שינוי שעבר עלייך בכל הנושא הזה של המגע. אולי זה קשור למישהי ספציפית, אולי לא.
ואחרי שקרה השינוי הזה(לאו דווקא במודע), פתאום את מרגישה נואשת למגע. משתוקקת. רוצה עוד, ועוד, וזה טוב לך, אבל כמה מגע שאת מקבלת לא מספיק.
אני.. צודקת?
אם כן, תדעי שזה הכי הכי טבעי שזה מה שיקרה.
כל כך הגיוני שאחרי תקופה שלא קיבלת מגע כמעט בכלל, כמו שאני משערת, פתאום – כשאפשרת לעצמך, או כשהסביבה אפשרה לך – לקבל מגע, את מרגישה את כל החסכים מהתקופה הזו עולים ורוצים להתמלא.. ולא מצליחים, כי הם רבים מדי..
אם אני צודקת, וזה באמת מה שקרה, אז רק תדעי שזה לגמרי בסדר. וגם שזה יעבור. את עוד תצליחי למצוא את שביל הזהב, לווסת את הצורך הנואש הזה במגע ולא להרגיש נחנקת בלעדיו.
מאמינה לי?..
נ.ב: מי שמכירה אותי זיהתה מן הסתם. וזה מביך לי. ובכל זאת אני כותבת כאן את התגובה הזו, מלאה בפיסות מהניסיון שלי, כי אולי היא כן תצליח לעזור לעוד בנות.
את כל כך צודקת..
תודה שהשקעת מזמנך על התגובה הזו
למרות שיכולים לזהות אותך והכל..
חידדת לי דמה דברים חשובים
❤️
קצת מזדהה.
כי גם אני אשמח לחיבוק אמיתי כזה.
מה לעשות, יש קטעים יפים יותר ויפים פחות בחיים:_(
אוהבת אותך שותפה ואת לא יודעת עד כמה❤️
נראה לי שתמיד תקבלי הזדהות עלזה.
אולי אף אחד לא נותן, אבל בסופו של דבר כולם כמהים לאותו הדבר.. לאהבה.
(אולי יש כאלה שדווקא לא אוהבים מגע, או תלוי ממי, אבל יש כל מיני דרכים להראות אותה.)
כמהים לאהבה..
צודקת לחלוטין.
כנל
לא מבקשת חיבוקים פיזיים.
מבקשת מילים עוטפות.
נואשת להם.
למילים שיחממו אותי.
למבט הכנה והמאמין שלך כשאת אומרת את זה.
מבינה אותך.
כל כך.
אני איתך.
אוהבת.
❤️
את עצמי.
הי, מה איתך? תראי, את פשוט רןצה אהבה, וזה ככ מובן, וזה הדבר הכי נורמלי בעולם וכולם בעצם כמוך- רוצים אהבה. ואת ככ נואשת לה.. ככ ככ כי מה? מה ככ כואב לך?
הלב כואב.
הלב כואב וצמא.
צמא לאהבה.
אני ככ מבינה אותך.
עד כאב חותך
וואי
כל כך.
כאב שחותך
?
הלוואי ויכולתי לפגוש אותך.❤
רוצה שיחבקו אותך? תחבקי.
רוצה שילטפו אותך? תלטפי.
רוצה שיאמרו לך מילים חמות? תחממי.
זה דורש. אבל את היחידה שיודעת מה את צריכה ומתי.
ככה שאת זו שיכולה לענות באופן מלא על הצרכים שלך.
הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם זה אהבה.
(אולי אני כותבת לך עכשיו כי אני מצפה ממך לאהבה? מייבי 🙂 )
ככה כולן. מי יותר ומי פחות
כן. יש הזדהות.
אני בעיקרון נתפסת כבת אדם די חזקה ושונאת רגשניות, (הגיוני שיש אנשים שחושבים שגם שונאת רגש, אבל זה כבר לא נכון), קצת קשוחה כזו, מחוספסת. לא אחת שהיית חושבת שמשתוקקת לפעמים לחיבוק.