חשכתי
בלילה מצאתי את כל השמשות
מקופלות מתחת לרגש,
ניסיתי לקחת אותן בחזרה
בלי להתעסק עם הלב.
כשלתי.
רגש נגע באור,
וסונוור.
שמש פגשה בקור,
וקפאה.
בבוקר ניגשתי להעיר חושיי,
אך הם היו מוסתרים
תחת חמה קרה.
המשכתי להיות אני בערך,
המשכתי לא להיות בכלל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
את…
לא זה לא יכול להיות.
שין, את..
טוב אולי אני עוד אחזור להגיב נורמלי.
אולמ לקרוא את זה עוד כמה פעמים יעזור.
אני, כן.
קיימת ולא.
את לא צריכה לחזור ולהגיב.
עשית את זה כבר.
?
אני המעריצה הראשונה שלך.
יש בך כאלו נהרות של עומק, שעושים אותי שלולית, והכתיבה שלך – בין הטובות שראיתי.
נמאס לי להגיד את זה, תאמיני לי – אבל את מדהימה.
לא.
לא, אל תעריצי אותי, בבקשה.
עומק…
לפעמים אני מעזה לכתוב אותו.
לפעמים גם מצליחה.
תודה, אורגניזמית!
ברוך השם.
לי לא נמאס לקרוא?.
"מזלך שאני לא שואלת אותך" (אייל, לא בטוחה שדייקתי בניסוח אבל אותה פואנטה)
לרוב את מצליחה, תאמיני לי.
באהבה.
?
אבל הערצה זה דבר מצחיק, ואפילו מוגזם.
לא?
(מה יהיה עם הציניות היפה שלו?)
אמאאאא שין, אאוצ’.
זה היה עמוק, ילדה.
אאוצ'.
זה היה אני.
תודה, ברבורית!
המשכתי להיות אני..
בלי להיות בכלל.
אעאע
אבל אבל
יש לי יותר מדי הזדהויות בזמן האחרון.
כתבת מדהים, ונוגע..
זה בסדר, גם לי יש יותר מדי הזדהויות לאחרונה…
מקווה בשביל שתינו שזו פעם אחרונה.
תודה לך, יודעת מנסיון!
שין.
.
.
.
אני מקווה שתצליחי לאסוף את שברי שתיקתי, ליצור מהם מילים.
אני התייאשתי.
מי כמוני יודעת שתיקות- – –
טוהר.
אני… אני חושבת שאספתי.
.
?
הכי אני אוהבת את סוג הכתיבה הזה בפוסטים שלך-
איך שאת חושפת פיסות קטנות של רגש אמיתי, בסוג מסוים של פשטות נעימה, בלי חרוזים.
עם כנות, אמת ולב של שין…
.
מעריכה
פיסות קטנות של רגש.
לכתוב את הדברים הפשוטים הללו, דורש הרבה כנות. ואומץ.
לגלות את עצמי באמת, בלי חרוזים שיערפלו,
לדבר גבוהה גבוהה, אבל נמוך נמוך- – –
שמחה שאהבת, אוקיינוס.
תודה לך!
מתארת לעצמי כמה אומץ זה דורש
במיוחד כשיש לנו את האפשרות להסתתר מאחורי מילים אחרות.
– על זה הערכתי.
?
זה לא שאני מתעלמת. אני לא מצליחה להגיב , סליחה
??
אני אוהבת אותך, ילדה.
תודה על השתיקה, היא מדברת אליי הרבה.