תפריט
לב שבור
לכל מי שנשבר לה אי פעם הלב…
אני שונאת אותך
אני אוהבת אותך
אני שונאת את זה שאני אוהבת אותך
אני שונאת את עצמי
אך יש בי אהבה עצמית
גורמת לי לפתח חוסר אמון
לתהות על קנקנו של הבא מולי
האם הוא באמת אוהב אותי
או שהוא סתם בא לנצל אותי
מה המטרה האמיתית
מהי הסיבה שהוא מביא איתו
האם כל האנשים מובלים על ידי אינטרסים שונים
או שזו רק אני שמפתחת דמיונות על שום כלום
האם נפגעתי יותר מידי
עד שדלתות ליבי לא מוכנות להיפתח
והאם לב נשבר ונדכא
לא יכול לחזור לקדמותו
עד שהראשון יבוא וירפא אותו
או שיש דבר כזה רופא?
אם לא בשר ודם…
אז אבא,
אני יודעת שאתה שומע תפילות בלי קול
אתה מבין אותי הכי
סלח לי שאין בי כוח לפנות
שקצת איבדתי תקוה
ואולי את האמונה
אתה יודע,
אופטימיות תמיד היה הצד החזק בי
אך החיים עושים את שלהם
וגם אנשים מסויימים.
מוקדש לכן באהבה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
אומיגדדד
אני כאילו קוראת את ההתחלה וזה מה שכתבתי לחברה שלי
אני בהלם קרב!
את כתבת מטריףף
התזדהתיי
הזדהיתי עם כל מילה ומילה.
טובה את
איתך לגמריייי
אין לי משהו אחר לומר… גם אני ככה אבל בדיוק…
חברויות בגילנו זה כנראה אינטרס… אם נחשוב על זה תכלס גם נגיד שחברה שומרת לך מקום לידה היא לא עושה את זה כדי שלך יהיה מקום אלא כדי שלה יהיה מעניין ונחמד…
איזה נס ש(עדיין) לא הגעתי לשם. תודה, ה'.
אבל גם בלי זה הצליח להישבר לי הלב, אז תודה על ההקדשה.
אגרטל, תשמיטי את ה'עדיין' גם אם הוא בסוגריים.
עולם! תפסיקו לצאת מנקודת הנחה שכולם נופלים לשם, זה כואב!!!! תודו לה', תשנו חשיבה וגישה. ואני מאמינה שזה יעשה רק טוב לקשרים שלנו, לחברויות ולעצמינו.
(ולא, לא שאני חיה באטמוספרה אחרת.)
.
כותבת, את מדהימה.
כבר מזהה את הפוסטים שלך, הם נוגעים וכואבים.
מתפללת בשבילך לטוב גלוי בעז"ה…
למה להשמיט? אני לא מלאך, זאת התמודדות חזקה אצלי, ויכול להיות מאוד שמחר אני כבר אהיה במקום אחר.
המצב שלי בנידון עכשיו סטטי וטוב ב"ה, אבל אני לא סומכת על עצמי ועל היצר החזק מדי שלי. ויש לו אפשרות להביא אותי לאן שהוא ירצה, אם אשתף איתו פעולה.
סליחה, אגרטל אם הרגשת שאני חלילה מזלזלת ברגשות שלך, להיפך. הכאיב לי לקרוא את זה.
אולי זאת טעות שלי, אבל השתמע ממה שכתבת שזאת לא התמודדות שלך (אולי רק לי, שוב סליחה)
אם את מתמודדת, ובכל זאת את עדיין לא שם אז…
מעריכה אותך, מאד. וזה לא מובן מאליו בכלל.
?
*ועל הפוסט היפה. ביטאת את זה מאוד מדוייק
מבהיל לחשוב שכולנו עוברים, בסופו של דבר, את אותם הדברים.
וזה גורם לי להצטער על שלא הכרתי את האתר המדהים הזה לפני כמה שנים, כשהמשברים התכופים וכאבי הלב היוו חלק אינטגרלי ממנת האוכל היומית שלי. אולי התובנה הנ"ל הייתה עוזרת לי לצלוח יותר בקלות את הדרך… אבל הנה, צלחתי אותה, בסופו של יום.
כנראה כולנו צריכים לעבור את הדרך הזו, כדי להתחשל.
– – –
בנות אתן מדהימות, תודה על המשוב החם, מחמם את הלב..
בנותת תודה לכן על התגובות, מחמם את ליבי..
אני יודעת שאני בדיליי אבל.. את לא יודעת מה הפוסט שלך עשה לי אעאאעע. זה פשוט אני. וכמה שזה כואב אחח רק מי שעברה את זה תדע.
אוהבת אותך טלי