לשמח את האחר

.
הם חלקו יחד חדר משותף בבית הרפואה
לחני הותר להתיישב במיטה שהייתה בסמוך לחלון היחיד בחדר, למשך שעה בכל יום אחה"צ.
רחלי לעומתה הייתה צריכה לשכב במיטתה מבלי לזוז.

בכל יום אחה"צ התיישבה חני במיטתה ותיארה לרחלי את שראתה מבעד לחלון.

רחלי התחילה לחיות למען השעה הזאת, וציפתה להגעתה מיום ליום.
זו הייתה שעה שהעולם בחוץ נכנס אל החדר, בתיאורים החיים ומלאי הצבע כפי שתוארו לה ע"י חני.

היא תיארה לה את הילדים המשחקים בחוץ, את הפרחים הפורחים. כשתיארה לה זאת עצמה רחלי את עיניה ודמיינה את כל מה ששומעת. כך חלפו להם הימים.

לילה אחד רחלי חשה ברע ונלקחה לבדיקה, כשחזקה בבוקר, הבחינה שמיטתה של חני ריקה… באותו לילה הלכה חני לעולמה בשנתה בשלווה.
בסוף היום ביקשה רחלי מהאחות שתעביר את מיטתה ליד החלון שנשאר לבד בחדר, תוך קשיים וכאבים רבים
ניסתה להתרומם על מרפקה, היא רצתה להתבונן, ולו פעם אחת בלבד מבעד לחלון ולחזות ביופי שתיארה לה חני.

אך, מה רבה הייתה הפתעתה, מול החלון ראתה קיר שחור. כיצד ייתכן? והרי חני תיארה לה נוף הנשקף מהחלון? שאלה את האחות שנכנסה לחדר.
זה לא ייתכן, ענתה האחות.

חני, הייתה עיוורת!!
ואפילו את הקיר לא הייתה יכולה לראות