אולי מחר? מהיום כבר לא

חזרתי מבית הספר בידיעה שיש לי הרבה דברים לעשות… העבודה בהיסטוריה, השיעורים במתמטיקה שלא נגמרים, ללמוד למבחן באנגלית ושלא נדבר על כמויות העמודים בלשון שלא נגעתי בהן מיום רביעי שעבר, ומה עם המחויבויות שלי בבית? וההתוועדות שאני צריכה לארגן?!…

מאיפה להתחיל? איך אפשר לרצות את כל אחת מהמורות שדורשת שנשקיע את מלוא תשומת הלב במקצוע שלה? ושנקדיש את כל הזמן הפנוי (שאין לנו) למקצוע שלה שהוא "הכי חשוב".

תוך כדי שמחשבותי עלו בדיון צעקני אחי הקטן משך בדש חולצתי וקטע את חוט מחשבותיי, "יופי" – עכשיו, אני גם אמורה לשמור על אחים שלי בלי לתת להם את ההרגשה של 'אין לי זמן בשבילכם'.

ברגע אחד החלטתי לשכוח מכל מה שהייתי צריכה לעשות, ונזכרתי כמה חשובה איכות הזמן עם אחיי הקטנים. כאן עלו בשרשרת רכבת התירוצים המוכרת לכולנו;

"למה שלא אדחה את הכל למחר?"

"מחר יש לי את כל היום ואין לי מה לעשות, הרי אני אחזור מבית הספר מוקדם."

"היום אני גמורה וגם ככה הקצב שלי יהיה ממש איטי ומחר אני אתקתק את הכל בשנייה כי יהיה לי הרבה יותר כוחות בשביל זה."

"מחר אמא שלי לוקחת את הקטנים לקניות ויהיה לי את השקט, אף אחד לא יפריע לי…"

בקיצר בלי סוף תירוצים לעוסים, שנשמעים לנו הכי מוצדקים שיש!

וכל הדברים שהיו לי לעשות נדחו כרגיל למחר..

המעגל הזה לא נגמר, שערי תירוצים לא ננעלו.

מגיע יום לפני מבחן או שמחר אני צריכה להגיש את העבודה בביולוגיה ואני מגלה בעצם שהיה לי מלא זמן בשביל זה, פשוט לא ניצלתי אותו…

ופה אני טובה בלהאשים את עצמי, ואפילו קצת לכעוס. 'למה אני תמיד צריכה לדחות את הכל?' 'למה לא עשיתי לפחות קצת כל יום והיתי גומרת עם זה כבר?' 'למה אני תמיד מעמיסה על עצמי?' המחשבות מציפות אותי ואני חשה תסכול וחרטה על זה שאני כל פעם מחדש מגיעה למצב הזה…

כמובן שזה הרגע שאני מחליטה שזה פשוט לא קורה יותר, נקודה. אבל תמיד איכשהו אני מגיעה לפינה הזאת שוב.

אבל האמת היא שיש דרך לצאת מהמעגל הזה, פשוט להתעלם מכל התירוצים ה"מוצדקים", ולהבין ולהפנים ש"מחר אומרים מחר" זוהי לא שיטה ולא פיתרון. הדבר היחיד שהגישה הזאת מעניקה לנו הוא ערמת עבודות כפולה למחר!

זה מה שאנו רוצות?

במקום לנוח בשביל לעבוד, עדיף לעבוד בשביל לנוח.

להבטיח לעצמך את הזמן שבו תסיימי עם העבודות ותעברי למנוחה, תסדרי את הזמן.

זה בהחלט מתמרץ להבין שהמנוחה היא גמול על עבודה.

לא צריך להעמיס, וגם אפשר לחלק את המטלות בזמנים (וכמובן לעמוד בהם).

זה כזה כיף לסיים עבודה שבוע לפני מועד ההגשה שלה, נסו לנוח שבוע בלי לחץ במקום שבוע עם לחץ.

את יכולה להחליט לעצמך שהיום את עושה יותר ומחר פחות, אבל פשוט תחליטי שאין יום שעובר בלי שעשית "וי" על משהו אחד או שניים. זה בהחלט הופך את החיים להרבה יותר פשוטים..

‏

"לדחות את המועד" – לעולם יביא אותנו למצב מתסכל, לא יקדם אותנו לשום מקום, ואפילו להיפך ירחיק אותנו מהמטרה..

כתוב "אשר ברא אלוקים; לעשות" ‏העבודה של יהודי היא להיות בעשייה מתמדת! בלי לעצור לרגע! זה נותן לנו הרגשה מדהימה של סיפוק, ואיזה כיף שאני ממשיכה הלאה ולא נשארת באותו מקום. אני פתאום מלאת אנרגיה ותמיד מנסה להספיק כמה שיותר ומגלה שלהכל יש זמן! הכל תלוי בי ובהסתכלות שלי על המצב… ואני תמיד זוכרת שהמילה 'לדחות' לא נמצאת אצלי בלקסיקון!