אני אוהבת אותי כי זו אני. ומה שיכול לעזור זה אולי להבין שלכולם יש פגמים, חיצוניים ופנימיים ואפחד לא מושלם. ללמוד לאהוב את הפגמים שלי או להשלים איתם.. אפשר גם פחות להתעסק במה לא טוב בי ולתת יותר מקום לדברים חיוביים. להבין שאני יציר ה' והוא ברא אותי וזה בהחלט סיבה לאהוב.
אם השם יתברך אוהב אותי אני לא אוהב את עצמי? אבסורד. אני אוהבת את עצמי כי מדובר בי. חסרון שיש בנו הוא לא המהות שלנו, אותו דבר יתרון שיש בנו. מה כן? עצם הנשמה היא אנחנו. זה חלק האלוק שבנו. אני לא יכולה לא לאהוב את אלוקים?
זה לא אבסורד, כי להשם יש אהבה אינסופית- מה שלנו אין. חוץ מזה, שאנחנו חלק אלוק- כמו שאמרת, אז השם זה לא מישהו מן הצד שאוהב אותנו, אנחנו ממש חלק ממנו, אז זה לא אבסורד…
לזכור שאלוקים אוהב אותי, לא משנה מה אני יעשה. ובגלל זה אני שווה כל אהבה שבעולם. ולכן, אני צריכה גם – לאהוב את עצמי. כן, גם את הבורות השחורים שבי, הדמעות, החלקים החסרים – הם כולם צריכים הכלה ואהבה. אמן, שנזכה ❤❤❤
עצם זה שאני אדם. שנבראתי בצלם. עצם זה שאני יהודייה- ואם ה' יאהב אותי גם אם אלך ואחזור ואפול ואמעד, אז ברור שמגיע לי לאהוב את עצמי למרות הכל…… עצם זה שאני מי שאני. על שלל מעלותיי וחסרונותיי.
-לעשות טוב+לפרגן לאחרים. -להזכיר לעצמי שיש אותי רק פעם אחת ולא יהיה עוד כמוני! -להזכיר לעצמי דברים קשים שהתגברתי עליהם. -להזכיר לעצמי מעשים טובים שעשיתי\החלטות טובות שעמדתי בהם. -להאמין בעצמי חזק שעוד אגדל ואשתפר.
ואו ,רשימה שכל אחת צריכה לעשות לעצמה בעצמה בשביל עצמה קשה אבל שווה!
כשמראים לי אהבה אלי. וואי זה נשמע מזה תלותי בסביבה חח כשני גאה בעצמי על בחירות בחיים. כשאני עושה דברים שטובים לי, ולא לסביבה (יכול להיות טובים גם לסביבה;)) כששמח לי, יכול להיות בזכות חברה:) ויש עוד בטוח, תודה על השאלה:)
תחשבו על זה – איזה טעם יש בחיים, אם בן אדם לא מסתדר עם עצמו?
זה פשוט לשבת, להסתכל במראה ולומר – "תקשיבי לי, ילדה, אם תשנאי את עצמך זה הרס מוחלט של כל ההוויה שלך, לא ייצא ממך כלום בצורה כזו; ואז תהיה גם סיבה לזה. פשוט תפרגני לעצמך כי זה הכרחי לשרוד, גם אם זה לא אמיתי ואת נוראית – מקסימום תשחקי אותה, מבטיחה שלא אגלה לעצמי. את גרה כאן, בתוכי, וזה המקום הראשון שבו את אמורה להרגיש רצוייה, אי אפשר לברוח מכאן, זה כלא. לפחות תעשי אותו הכי מקושט שאפשר. אבל לריב עם עצמך זה אדיוטי. את חייבת לבנות לעצמך מקום שפוי לשהות בו, כשכולם יברחו ולא יישאר אחד כזה".
זה בתור התחלה, נאום קצרצר לכל מי שנמאס לה מעצמה – וזה קורה כי נמאס לה להימאס מעצמה, וחוזר חלילה. לאחר מכן זה מתקדם ל"גם אם אני גרועה, אולי אני גרועה פחות ממה שחשבתי עד עכשיו. תמיד יש סיכוי שאני לא רואה את התמונה המלאה, כי אני סובייקטיבית, אחרי הכל. אז להנמיך להבות. גם אם גמרת את הבשר בצלחת, זו עדיין לא סיבה לצלות את הזרוע שלך".
וכן הלאה והלאה, עד שאת מסתדרת עם עצמך, איכשהו. מומלץ. good luck.
אבל מה, את רוצה לומר לי שיש אנשים ששונאים את עצמם?? אם את אוכלת, ישנה, מטיילת, או מנסה להנות את עצמך, הרי שאת אוהבת. אם את מכירה בחסרונות שלך? מעולה. זו חובה. אבל אם את לא מכירה במעלות שלך, זה אסון. עדיף להכיר רק ביתרונות מאשר רק בחסרונות. כי אם אדם מכיר רק יתרונות, הוא יחיה ויוכל להכיר גם את החסרונות ולהתמודד איתם בעזרת היתרונות, אבל אם אדם מכיר רק בחסרונותיו?? הוא פשוט ינבול ולא יקיים את תפקידו הייחודי כאן בעולם…
בקיצור, נמרץ, יש לך פה תפקיד מתוקית, את לא עוד אחת…, בין אם תרצי ובין אם לא, ואם כך, את נשמה יקרה, אהובה ומשמעותית ויש לך המוןןןן מה לעשות פה. אז תפנימי את זה ככה בנחת, וקדימה לעבודה (;
ממ צר לי לבשר לך, יאפ. יש אנשים שלא אוכלים-שותים, ישנים ומטיילים. ויש כאלה שהסיבה היחידה שהם עושים את זה – זה כדי לא להתחרבש בזבל כל חייהם, או כדי לרצות את הסביבה.
בדרך כלל רוב אותם אלה מכירים טוב במעלות שלהם, אפילו מאוד. אם הם יתאמצו הם ימצאו יותר משתיים. לעיתים השנאה מקורה לא בחוסר מודעות ליתרונות. אבל את צודקת.
אין לי מושג איך לענות על השאלה הזאת, כי האהבה לעצמי לא אמורה להיות תלויה בשום דבר. זה בדיוק הקונספט שלה? מה שכן זה תהליך, אז אולי אפשר לומר שלהעמיק ולחשוב על הנקודה הפנימית שלי, ולהבין שיש לה ערך, אבל רק כי ה' נתן לה אותו, וכתוצאה מכך מגיע לי להיות קיימת, לחיות ולהיות מאושרת- אולי זה מה שעוזר לי לאהוב את עצמי. מקווה שעזרתי.
משהו חזק שתפס אותי- בספר "קטסטרופה" של רחל בן מנחם היה כתוב- 'אף אחד לא יכול להזיק לך יותר מאתה בעצמך' ובספר המשך-"התיקון" היה כתוב- 'אף אחד לא יוכל להזיק לך יותר מאתה בעצמך' (זה הרעיון, יכול להיות שלא דייקתי ממש במילים) זה תפס אותי! זה נכון בכ"כ הרבה תחומים. לקחתי את זה למקום של אהבה וקבלה עצמית, למול כעס על עצמי, חוסר חיבור, עד אפילו שנאה עצמית וכו'. חשבתי על זה- אף אחד לא יכול לאהוב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי. ולא פחות חשוב מזה- מה שהאהבה הזו שלי לעצמי תתן לי-שום אהבה של אף אחד אחר לא יכולה לתת לי! לא יכולה להשתוות בעוצמה ובחשיבות! וכן להפך. נאום אחת שהיה לה מאד מאד קשה לאהוב את עצמה (ועדיין) אבל נלחמת ע"כ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
28 תגובות
להזכיר לי דברים טובים שעשיתי. אבל תאמיני לי שהרבה יותר קל לשנוא את עצמי מאשר לאהוב.
העובדה שזאת אני מספיקה.
למה צריך גורם או עזרה??
לא אוהבת את עצמי.
את לא מתקלחת/אוכלת/שותה/מטפחת את עצמך?
לא חשוב לך מה חושבים עליך?
כי אם את כן, סימן שאת אוהבת את עצמך.
אני אוהבת אותי כי זו אני.
ומה שיכול לעזור זה אולי להבין שלכולם יש פגמים, חיצוניים ופנימיים ואפחד לא מושלם.
ללמוד לאהוב את הפגמים שלי או להשלים איתם..
אפשר גם פחות להתעסק במה לא טוב בי ולתת יותר מקום לדברים חיוביים.
להבין שאני יציר ה' והוא ברא אותי וזה בהחלט סיבה לאהוב.
אם השם יתברך אוהב אותי אני לא אוהב את עצמי?
אבסורד.
אני אוהבת את עצמי כי מדובר בי. חסרון שיש בנו הוא לא המהות שלנו, אותו דבר יתרון שיש בנו.
מה כן? עצם הנשמה היא אנחנו. זה חלק האלוק שבנו.
אני לא יכולה לא לאהוב את אלוקים?
זה לא אבסורד, כי להשם יש אהבה אינסופית- מה שלנו אין.
חוץ מזה, שאנחנו חלק אלוק- כמו שאמרת, אז השם זה לא מישהו מן הצד שאוהב אותנו, אנחנו ממש חלק ממנו, אז זה לא אבסורד…
ונכון, אהבתי, אני זה חלק האלוק שקיבלתי ממנו…
תודה מון!
לזכור שאלוקים אוהב אותי, לא משנה מה אני יעשה.
ובגלל זה אני שווה כל אהבה שבעולם.
ולכן, אני צריכה גם – לאהוב את עצמי.
כן, גם את הבורות השחורים שבי, הדמעות, החלקים החסרים – הם כולם צריכים הכלה ואהבה.
אמן, שנזכה
❤❤❤
עצם זה שאני אדם. שנבראתי בצלם.
עצם זה שאני יהודייה- ואם ה' יאהב אותי גם אם אלך ואחזור ואפול ואמעד, אז ברור שמגיע לי לאהוב את עצמי למרות הכל……
עצם זה שאני מי שאני. על שלל מעלותיי וחסרונותיי.
זה לא מספיק?
השאפתנות שלי.
זה שאני אוהבת את עצמי זה גורם לי לאהוב את עצמי עוד יותר, ולהיפך.
להזכיר לעצמי כמה שאני כן טובה… איזה יכולות יש לי.
במיוחד כשאנשים אחרים מזכירים לי את זה כשאני בהתקף נחיתות…
-לעשות טוב+לפרגן לאחרים.
-להזכיר לעצמי שיש אותי רק פעם אחת ולא יהיה עוד כמוני!
-להזכיר לעצמי דברים קשים שהתגברתי עליהם.
-להזכיר לעצמי מעשים טובים שעשיתי\החלטות טובות שעמדתי בהם.
-להאמין בעצמי חזק שעוד אגדל ואשתפר.
ואו ,רשימה שכל אחת צריכה לעשות לעצמה בעצמה בשביל עצמה
קשה אבל שווה!
לקרוא תגובות שכתבו לי על כל מיני דברים שלי,
ולהכריח את עצמי להיזכר בכל המחמאות האמתיות שקיבלתי מכל מיני…
איזה נס שיש אנשים טובים בעולם הזה.
לעמוד מול המראה, להתקרב אליה. אלי.
להסתכל לי עמוק עמוק בעיניים.
לראות שם אותי, בקטן. להזכר מי אני, ומי זה אבא שלי.
אבאלה, רק בזכות האהבה שלך אלי אני אוהבת אותי, גם.
רק בזכותך אני מאמינה שאני ראויה לה- – –
כשמראים לי אהבה אלי.
וואי זה נשמע מזה תלותי בסביבה חח
כשני גאה בעצמי על בחירות בחיים.
כשאני עושה דברים שטובים לי, ולא לסביבה (יכול להיות טובים גם לסביבה;))
כששמח לי, יכול להיות בזכות חברה:)
ויש עוד בטוח, תודה על השאלה:)
תחשבו על זה – איזה טעם יש בחיים, אם בן אדם לא מסתדר עם עצמו?
זה פשוט לשבת, להסתכל במראה ולומר – "תקשיבי לי, ילדה, אם תשנאי את עצמך זה הרס מוחלט של כל ההוויה שלך, לא ייצא ממך כלום בצורה כזו; ואז תהיה גם סיבה לזה. פשוט תפרגני לעצמך כי זה הכרחי לשרוד, גם אם זה לא אמיתי ואת נוראית – מקסימום תשחקי אותה, מבטיחה שלא אגלה לעצמי. את גרה כאן, בתוכי, וזה המקום הראשון שבו את אמורה להרגיש רצוייה, אי אפשר לברוח מכאן, זה כלא. לפחות תעשי אותו הכי מקושט שאפשר. אבל לריב עם עצמך זה אדיוטי. את חייבת לבנות לעצמך מקום שפוי לשהות בו, כשכולם יברחו ולא יישאר אחד כזה".
זה בתור התחלה, נאום קצרצר לכל מי שנמאס לה מעצמה – וזה קורה כי נמאס לה להימאס מעצמה, וחוזר חלילה.
לאחר מכן זה מתקדם ל"גם אם אני גרועה, אולי אני גרועה פחות ממה שחשבתי עד עכשיו. תמיד יש סיכוי שאני לא רואה את התמונה המלאה, כי אני סובייקטיבית, אחרי הכל. אז להנמיך להבות. גם אם גמרת את הבשר בצלחת, זו עדיין לא סיבה לצלות את הזרוע שלך".
וכן הלאה והלאה, עד שאת מסתדרת עם עצמך, איכשהו. מומלץ.
good luck.
אהבתי את נאומך אורגניזמית!
אבל מה, את רוצה לומר לי שיש אנשים ששונאים את עצמם??
אם את אוכלת, ישנה, מטיילת, או מנסה להנות את עצמך, הרי שאת אוהבת.
אם את מכירה בחסרונות שלך? מעולה. זו חובה.
אבל אם את לא מכירה במעלות שלך, זה אסון.
עדיף להכיר רק ביתרונות מאשר רק בחסרונות.
כי אם אדם מכיר רק יתרונות, הוא יחיה ויוכל להכיר גם את החסרונות ולהתמודד איתם בעזרת היתרונות, אבל אם אדם מכיר רק בחסרונותיו?? הוא פשוט ינבול ולא יקיים את תפקידו הייחודי כאן בעולם…
בקיצור, נמרץ, יש לך פה תפקיד מתוקית, את לא עוד אחת…, בין אם תרצי ובין אם לא, ואם כך, את נשמה יקרה, אהובה ומשמעותית ויש לך המוןןןן מה לעשות פה.
אז תפנימי את זה ככה בנחת, וקדימה לעבודה (;
תודה תודה.
ממ צר לי לבשר לך, יאפ. יש אנשים שלא אוכלים-שותים, ישנים ומטיילים. ויש כאלה שהסיבה היחידה שהם עושים את זה – זה כדי לא להתחרבש בזבל כל חייהם, או כדי לרצות את הסביבה.
בדרך כלל רוב אותם אלה מכירים טוב במעלות שלהם, אפילו מאוד. אם הם יתאמצו הם ימצאו יותר משתיים. לעיתים השנאה מקורה לא בחוסר מודעות ליתרונות.
אבל את צודקת.
תודה מותק. אשתדל.
טוב, אפשר ממך שיעור קטן בנושא?
אני מנסה להבין מאיפה זה נובע…
יופי, זה חשוב ממש.
בעזרת השם את תצליחי, כמו כל מי שרק תכוון את כל כח הרצון שלה למטרה כלשהי…
??
ואם אני היחידה שמכירה את עצמי באמת, ובאמת באמת אני יודעת שלא מגיע לי כלום?
לעשות דברים שנותנים לי סיפוק, הרגשה טובה ותחושה שאני מיוחדת מסוגלת יכולה!!!
אני אוהבת את עצמי כאילו בחיים לא שנאתי את עצמי..
גם אם נגיד עשיתי איזה טעות או משו אני לא שונאת אותי אלא פשוט שונאת תרגע השטותי הזה כשזה קרה
אין לי מושג איך לענות על השאלה הזאת, כי האהבה לעצמי לא אמורה להיות תלויה בשום דבר.
זה בדיוק הקונספט שלה?
מה שכן זה תהליך, אז אולי אפשר לומר שלהעמיק ולחשוב על הנקודה הפנימית שלי, ולהבין שיש לה ערך, אבל רק כי ה' נתן לה אותו, וכתוצאה מכך מגיע לי להיות קיימת, לחיות ולהיות מאושרת- אולי זה מה שעוזר לי לאהוב את עצמי.
מקווה שעזרתי.
תגובה מהממת, מצטרפת.
לדעת שאני הבת של מלך העולם והוא מאמין בי ויש לי פה שליחות בעולם
ואם אין אני לי מי לי אם אני לא יאהב את עצמי אז אחרים גם לא יאהבו אותי..
משהו חזק שתפס אותי-
בספר "קטסטרופה" של רחל בן מנחם היה כתוב-
'אף אחד לא יכול להזיק לך יותר מאתה בעצמך'
ובספר המשך-"התיקון" היה כתוב-
'אף אחד לא יוכל להזיק לך יותר מאתה בעצמך'
(זה הרעיון, יכול להיות שלא דייקתי ממש במילים)
זה תפס אותי! זה נכון בכ"כ הרבה תחומים.
לקחתי את זה למקום של אהבה וקבלה עצמית, למול כעס על עצמי, חוסר חיבור, עד אפילו שנאה עצמית וכו'.
חשבתי על זה- אף אחד לא יכול לאהוב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי. ולא פחות חשוב מזה- מה שהאהבה הזו שלי לעצמי תתן לי-שום אהבה של אף אחד אחר לא יכולה לתת לי! לא יכולה להשתוות בעוצמה ובחשיבות!
וכן להפך.
נאום אחת שהיה לה מאד מאד קשה לאהוב את עצמה (ועדיין) אבל נלחמת ע"כ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו שמתי לב שכתבתי בשניהם אותו דבר…
הנה התיקון-
בספר 'התיקון' כתוב- "אף אחד לא יכול לעזור לך יותר מאתה בעצמך"