אזור הדמדומים
האשמה טופחת על פניי
מפיחה בי רסיסים
של רגש
עפה לי הרוח, שורקת
מצליפה בי שוטים
של ארס
שלכת הסתחררה מולי
ערטלה עצים מעליה
ערפלה חושים בין
ידיה
מוללה חיים בדמיה.
–
אותיות גדולות
כבדות
אבנים
מצבות
יושבות לי על
הלב
מפעפעות בוורידים
רוקדות בעורקים
צווחים את נשמתם
צובעים באדום את
השחור והלבן
והדם
והאש
והעשן.
–
הנשימות נתפסות האיטיות
בורחות החוצה
נושרות מבין פיסות
החיים
האופק מתפורר
חלקים חלקים
משולשים
נקודות
עיגולים.
–
נכנעת לרוח
דוהרת איתה
מעליה
מצליפה בה חזרה
אמרות כנף
מצטרפת
לעצמי.
כשהמצפון שלי עבד שעות נוספות, והפעיל גלגלי שינים, הבנתי שלפעמים, להיות מוסרי זה אומר פשוט לשתוק.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
כתבת מהמם הומאז?
תודה?
זה… כל כך…
בעצם התכוונתי לכתוב ש–
עזבי. מה אפשר לכתוב כשהנשמה שלך כתובה שחור על גבי לבן?
שחור על גבי צהוב, קריא יותר?
תודה!
בום.
לב.
ולפעמים להיות מוסרי זה לדבר!
ל-ד-ב-ר!
עם מישהו פגע בך את צריכה לצעוק אש!
אין פה עניין לשיקולי מצפון ואתיקה כשיש אש צריך לצעוק
נ.ב
אין לי מושג על מה דיברת פשוט היה חשוב לי הנקודה הזאת
הי שוברת, מסכימה איתך לחלוטין.
לא מדובר על פגיעה חיצונית, אלא על פגיעה פנימית…
תודה על הדעה!
הכתיבה שלך לא מהעולם הזה. זהו.