תפריט
כל אחת שעונה חשובה לי ממש!
אז… חשבתי על זה מלאא והחלטתי שזו הבמה הנכונה והמדוייקת לשאול את זה.. ותענו בבקשה מעניין אותי לשמוע את כולן
מה את רוצה שיגידו לך כשאת עצבנית או מבואסת? שינחמו? שישתתפו? שיוסיפו מהחוויה שלהם? שישתקו לידך בחיבוק? או אולי שלא יתקרבו בכלל?
מעניין אותי לשמוע את המחשבות של כולכן ותפרטו:) כי באמת כל אחד חושב אחרת ובטוח שכולם חושבים כמוהו… 😉
אשמח לכל תגובה, תודה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
45 תגובות
כשאני עצבנית לא יעזור שום דבר בדכ
כי אני אתעצבן על כל דבר
מה ששמתי לב שכן עוזר בכל זאת
זה לצאת עם חברות
בשבילי בכל אופן
ואהבתי את השאלה
לא רוצה שיגידו לי כלום,
אני רוצה שקט, אני רוצה לדבר אם מישהי קרובה, שרק תקשיב לי.
שיתעניינו בי בעדינות. שאלות לא חקרניות, שיעזרו לי להבין את עצמי יותר טוב. למשל: איך את מרגישה? מה גרם לזה? שלא ישפטו ושלא יחטטו. זה בהחלט גבול די דק, אבל כאן בדיוק באה לשימוש האינטליגנציה הרגשית של החברה..
בכל מקרה אל תכעסי על עצמך, שאת חברה לא מספיק טובה ותומכת ומכילה וכו'. את יכולה לעשות את הכי טוב שלך, והשאר זה השגחה פרטית.
חיבוק, וישגידו לי שאוהבים אותי ואיתי בכל מצב.
לא שזה קורה..
אוצצ
בואי אליי…
אה, וכמובן כמובן, אם אני אוזרת אומץ ומשתפת מישהי- הייתי מצפה שהיא תקשיב מכל הלב, עד כמה שהיא מסוגלת. זה כ"כ עוזר ומשחרר ברגעים מסוימים ומיטיב שאי אפשר לתאר.
אוו, איך שאהבתי את הפוסט.
אז.. אני חושבת שפשוט, להיות איתי.
לשתוק איתי בחיבוק, כמו שכתבת.
ולהקשיב לי, אם ארצה לדבר.
אבל.. זה ממש תלוי.
וגם את מה שכתבתי למעלה, אני רוצה רק ממישהי קרובה.
בול אני
תלוי מי זאת
לבד.
וכשהלבד-
רוצה ביחד.
כשאני עצבנית – אל תתקרבו.
אל תגידו שהתגובה שלי מוגזמת או דרמטית מדי. אל תגעו בי. המקסימום שתוכלו לעשות זה לשבת לידי, להקשיב לתסכולים שלי, ולאלו מכם שיודעים – לנסות לאפס אותי אחר כך.
אה, וכמובן, שתבינו. רק תבינו. אפשרי שתזדהו.
כשאני מבואסת –
אני רק צריכה את נוכחות שקטה לידי. אל תדברו הרבה. אם אני מדברת, תקשיבו. אני רק זקוקה להבנה.
חבל שאין הרבה אנשים כאלה.
אה, ועוד משהו, שנכון לשניי המקרים: לעזאזל, אל תגידו שהכל בסדר שכלום לא בסדר.
אהבתי, מזדהה…
בעיקר עם השורה האחרונה:)
איתך.
כמוני כמוך
שפשוט יעזבו אותי ויתנו להיות בשקט, לבד עם עצמי
זה תלוי.. לפעמים אני רוצה שיעזבו אותי בשקט
לפעמים אני רוצה שיתעניינו יקשיבו ואולי יתנו עצה או משו
ולפעמים אני צריכה שרק יבינו אותי.
נב……
תמיד רוצה שישקפו לי תסיטואציה מהצד…או שיראו לי תדברים מנקודת מבט אחרת.
אולי באותו רגע אני שוללת אתזה אבל אני בפנים מקשיבה לזה וזה קצת גורם לי להבין את כל התמונה, ומרגיע
תלוי.
באיזה מצב,
מה המקרה,
מהי הסיטואציה,
מי המתעניינות.
בכללי, אני לא אוהבת שנכנסים לי לתוך החיים. ולתוך הרגשות. אבל לא להרגיש לבד? אפשרי פשוט לתת הרגשה שהיא לא לבד, ולהיות איתה, אבל לא להיכנס. והשיתוף כבר יהיה מעצמה.
"לשבת בשקט ולהיות נוכחים בשביל חבר שנפגע, זה אחת המתנות הכי גדולות שאנו יכולים לתת"
(מילונית בתחפושת, מקצרצר שעלה לה היום)
מה אני אומרת?
האמת שהיה לי ממש קשה לענות, לא התאפקתי וגלגלתי לתשובות אז מה שאני יענה עכשיו כבר לא יהיה אמיתי וכנה…..
מממ, זו שאלה יפה…,
את מתכוונת לכעוס על מי שלידי או סתם להיות מבואסת ולכעוס על העולם?
אני משתדלת לא להגיע לסערת רגשות…, לפעמים זה קצת בפנים, מנחמת את עצמי וזהו (:, ב"ה, אין משהו חיצוני שאומרים וואי את מבואסת…, אני אומרת מקסימום—, ואם אני בסערת רגשות, זה יהיה פנימי, לא חיצוני…ואז אני שותקת ואם מדברת אז זה בשקט ויפה כדי שזה לא יתפרץ (:
רק אם מישהו עושה משהו שלא כשורה ודורך על השני, לא יהיה קשה לשים לב לסערת רגשות כשהיא מתפרצת ( אימוג'י עם יד על הפה)
ואז אף אחד לא מחפש להרגיע אותי(: -חוץ מאמא שלי (:
הם מנסים להתמודד עם זה ולהצטדק (:, ואני כבר הולכת (:
בדכ שיקשיבו, שיסכימו..
דבר ראשון תודה לך השואלת, על השאלה.
כי זה באמת שאלה מענינת, והיה לי מרתק לקרוא את התגובות של כולן… ?
אוהבת אותכן! ?
ואישית – כשכואב לי בפנים, אני עצבנית ומבואסת בחוץ.
אז רק תשבו איתי ביחד, ותשתקו איתי, בכאב שלי.
בלי לחבק, בלי לנחם.
רק תשתקו איתי, ביחד.
(תכילו בשקט את הכאב העמוק הזה שאתם לא מבינים בו. ותבינו שאתם לא מבינים. תודה:))
ישתתפו בצערי
מצחיק, אני באה לענות ומתלבטת.
אני יודעת על עצמי שאם ישתקו לידי אני אתעצבן שהם כאלו אדישים, ואם יתערבו והתעניינו אני אעקם את האף על החטטנות הבלתי נסבלת.
מה שלא תעשו, כשאני עצבנית זה עד הסוף.
שאני עצבנית אני יתעצבן על כל דבר..
ואםכבר משו אז שיחבקו אותי..
ואם זה חברות אז הכל טוב תוך שניה הכל עובר 😉
שלא התקרבו..
שקט,
לשמוע ניגון (שאגב מאוד מאוד מאוד עוזרר, כמובן שניגון שקט…),
לדבר עם עצמי,
ואז שמישי קרובה אלי ושאני אוהבת אותה תבוא אלי ותדבר איתי עלזה,
אם היא גדולה אז אולי שתציעלי משו
ואם היא בגיל שלי שתבין אותי,
זהו.
זה כל דרישותי.
שישתקו ויתנו חיבוק..
אפשר כמה שיותר מילים טובות כמו יואו את נשמה את תעבירי את זה וכזה
אבל לא בהגזמה, כי בואו לכל דבר יש מידה:)
אני מקווה שאני נוהגת נכון לחברות שלי, נשמות שהם:)
כל אחת כאן יותר נשמה מהשניה
והאמת-
כמה שבאלי שאנשים סתם באמצע החיים יבואו ויחבקו אותי,
ויגידו איזה מילה טובה או שתיים.
אנשים לא מבינים… זה שמבחוץ הכל טוב זה לא אומר כלום?
אבל גם כשאני במצברוח מוזר (כמו לפני כמה ימים, ובצדקק)
לא אמרו כלום, רק ניסו להבין מה קורה..
טוב נו, אנחנו עדיין קטנות, כיתה ח.. אבל חיבוקק אמיתייי, אי אפשר??
אל תגידי לי 'אני מבינה אותך' – כשאת לא.
אל תגידי לי 'הכל בסדר' – כשאני מרגישה שהכל לא בסדר.
אל תשאלי אותי 'את בסדר?' – כשאת רואה אותי מנגבת דמעות עם השרוול, אם הכל היה בסדר כנראה שלא הייתי בוכה ככה.
אל תגידי לי 'מה את עצבנית' – כי אני עצבנית, זו עובדה. והשאלה הזו עוד יותר תעצבן אותי וחבל.
אל תתחילי להשוות את הקושי שלי עם עוד אנשים – למרות שאני ממש מזכירה לך אותם, כי הקושי שלי הוא לעצמי, ואנשים אחרים חווים אותו אחרת לגמרי.
אל תזדעזעי מהפסימיות שלי – אני מודעת לה בעצמי וכשאני עצבנית או עצובה, זה הדרך שלי להוציא דברים מהלב. וכן, קחי בחשבון שיתכן וזה יהיה מוקצן מאוד אם אני נסערת.
התגובה שלך תפסה אותי.. אאוצ'..
חלק אחד ממה שאמרת לוקחת לעצמי כדי להיות רגישה יותר
עם חלק אחר אני פשוט מזדהה..
אבל בעיקר, מתחשק לי לתת לך חיבוק.
ולשאול אותך מה קורה, ולמה את כל כך.. כועסת?
בד"כ כשאני עצבנית ומבואסת אני לא רוצה שיגידו לי כלום….
מעדיפה להרגע עם עצמי…
ואם כן שיגידו- אז שרק יקשיבו….
וואו!
דבר ראשון, אהבתי את השאלה!!!
שאת שאלת השאלות אצלי שה"א הידיעה, כשאני רואה מישהי מבאוסת \ מדוכאת , אני מתה לעזור לה ולפעמים פשוט לא יודעת איךךך ומה ייתן לה להרגיש יותר טוב. אז תודה!!!
דבר שני, לעצמי כשאני מבואסת:
נראלי זה ממש תלוי בסיטואציה…
לפעמים אני רק מחפשת איזה מישהו שיישב מולי ויישמע כמה רע לי ויהנהן לו בהשתתפות, ואני ירגיש מבסוטה:)
ולפעמים אני רוצה שקטטטט.
אבל לדעתי מה שהכי חשוב בין כך ובין כך זה שמי שמולך ירגיש שאת ביחד איתו, משתתפת בצער הזולת זה נקרא.
תודה שוב! אלופה!
תחבקו. תקשיבו. רק לחבק ולהקשיב, לתת לי לפרוק את מה שנמצא בפנים. ולהראות התעניינות, שבאמת מעניין אותך מה שיש לי לפרוק ואת לא לידי בעל כורחך. זהו, לא צריכה יותר מזה. אהה רק משו שבחיים אל תעשו: אל תאמרו אני מבינה/ מזדהה איתך כשאין דרך, סתם מכעיס אותי הרבה יותר, את יכולה להסכים איתי, להביע את הדעה שלך. להבין אותי את לא יכולה, תודה.
לייק על השאלה
לרוב אני פשוט אשמח שיתנו לי עצה! כפשוטו. הרי רוב הפעמיים אם אני מספרת משהו למישהי זה בגלל שהיא יכולה לעזור לי.
לפעמיים אני רוצה רק שתיתן לי לפרוק אבל שבכל זאת תשתתף בשיחה
והכי אני לא רוצה שיגידו לי כל הזמן: ואווי,מבאס,איזה לא נעים כי זה הכי מבאס מהכל שאומרים את זה!!
לפעמים אני פשוט רוצה דוגריות!
אל תתייחסו אלי בהססנות כזאת
כאילו אני ביצה שעומדת להתפוצץ..
תהיו רגילות. אני יתמודד.
אהבתי את השאלה! ונהניתי לקרוא את התשובות
כשאני עצבנית אני רוצה שיקשיבו לי וישתתפו איתי ויסכימו איתי, יתנו חיבוק. ושלא(!) יגידו לי שאני מגזימה או דרמטית או מה אני מתעצבנת ויתחילו לשפוט אותי פשוט להכיל להקשיב ואחרי שפרקתי אני אוהבת שמצחיקים אותי ואוהבת גם לצאת זה תמיד מעודד אותי למרות שבהתחלה עד שאני מתאוששת קצת קשה להתמודד איתי?
כשאני עצבנית או כשאני מבואסת?
אם אני עצבנית, אז תנו לי להירגע לבד, בבקשה. מבטיחה לחזור אליכן רגועה יותר.
אם אני מבואסת- תגשו קצת, קצת. סתם תקשיבו לתסכול ותנסו להבין, גם אם אתם לא מבינים כלום.
אם אני עצבנית תקשיבי ותגידי לי שאני צודקת:)
אם אני עצובה (אבל באמת) אז תקשיבי תגיבי
ופליז אל תגעי בי
שלא יגידו כלוםםם ולפעמים אני רוצה שאפילו לא התייחסו… שיהיה רק אני, המיטה והספר (ואם זה בזמן לימודים אז רק אני והספר בלי שום חברה מסביב…)
זה מאוד אינדבידואלי לפי זמנים, סיבות ומקרים.
אבל מה שמשותף תמיד אני חושבת.. הרצון לא להיות בזה לבד, רק תהיו איתי. ואל תלכו, עדיין.
וגם זה כמו שמישהי אמרה פה, לרוב רק מחברות קרובות..
אני רוצה שיכבדו אותי
אם אני סוגרת תדלת שלא יכנסו
שאם אני לידכם תשתתפו
אבל ניראלי שאני רוצה פרטיות את השקט שלי
כי אחרת סתם תקבלו על הראש
כי שאני עצבנית זה על כל העולם??
זה נורא תלוי…
אם אני מתבאסת ממשהו.. אז שינחמו.
אם אני מתבאסת ממשהו ומתעצבנת כנראה עליו.. אז שיהיו בצד שלי.
אם אני מתעצבנת על משהו ולא יכולה לומר מה הוא אז שיתמכו בי ויחבקו…
אה? להמשיך?
אל תגידי לי 'אני מבינה אותך' – כשאת לא.
אל תשאלי אותי 'את בסדר?' – כשאת רואה אותי מנגבת דמעות עם השרוול, אם הכל היה בסדר כנראה שלא הייתי בוכה ככה.
ככ מסכימה איתך. רק חושבת כמה פעמים אני מהצד שעושה את זה, שלא מבין ושואל לא לעניין.
תכלס שאני במצב של בכי, ומביך, הכי הכי אוהבת את אלה שממשיכות איתי עסקים כרגיל. כי אם את לא מספיק קרובה אלי, אל תשאלי אותי אם הכל בסדר. אני אוהבת את מי שבא ומחבק אותי דקה אחרי שהטיחו לי בפרצוף משהו כואב. רק שלא מספיק מצליחה להעביר לו את האהבה שלי, ולצערי האנשים האלה מועטים.
כשאני עצבנית הכי גרוע זה התחנפויות.
זה משגעעע אותי.
בלי התחנפויות!!!!!!!!
אני צריכה עיניים כשאני עצבנית
שתסתכלו לי בעיניים, ותראו לי שאתן פה, וזה בסדר, ומותר לי לכעוס לפעמים.
ואני נרגעת, כי אני יודעת שאתן אוהבות אותי.
❤
חיבוקקק
ולהביע הזדהות, גם אם לא באמת הבנת מה עובר עלי, אל תנסי להבין, פשוט תגידי שאני צודקת?