רבי שלי

ושלך.
כשהוא היה לפני גיל בר מצווה, אימו נפטרה ממחלה קשה כשהיא רק בת 36,
התקופה הזו זכורה לו כתקופה עצובה מאוד, טרגדיה גדולה שכל העיר דיברה עליה.
שנים אחר כך אותו יהודי הגיע לארצות הברית ועבר דרך 770 – בית המדרש של הרבי שלנו.
הוא נכנס להתוועדות של הרבי והוא מספר שבסוף ההתוועדות הרבי עלה לחדר שלו, והוא הלך אחריו. (כידוע, כשרוצים להכנס אל הרבי צריכים להזמין תור מראש, לא סתם כך להכנס..)
הוא רצה לחדר והגבאי ניסה לעצור אותו, אבל הרבי סימן לו שיאפשר ליהודי להכנס.
הוא נכנס לחדר של הרבי ולא הספיק לומר את שמו, והרבי הורה לו לשבת.
לא עברו כמה שניות והרבי ניגש לארון, פתח מגירה, ושלף מכתב מתוך ערימת המכתבים שהיתה שם והרבי מבקש ממנו לקרוא את המכתב.
הוא התחיל לקרוא את המכתב והזדעזע, הוא זיהה את כתב היד של אמא שלו, מכתב שכתבה לפני שנים לרבי, הוא היה בהלם. מוחלט.
במכתב אימו סיפרה לרבי על המחלה הקשה, ושהרופאים מעריכים שלא נותר לה זמן רב לחיות ושהיא לא מבקשת על עצמה, אלא רק עבור ילדיה, הרי כל חייה נועדו לגדל ולחנך ילדים על דרך התורה והמצוות וכואב לה לעזוב את העולם.
אמא שלו פרטה את כל מה שהיא מרגישה כלפי כל אחד ואחד מהילדים שלה.
זו היתה פעם ראשונה שחווה את היחס של אמא שלו כלפיו, הוא לא זכה לזה בחייו והתחיל לבכות כמו תינוק.
תפס אומץ והעיז לבקש מהרבי את המזכרת מאמא שלו.
הרבי ענה לו במבט אוהב: "בכל ערב יום כיפור אני לא נכנס לתפילת כל נדרי, לפני שאני קורא את המכתב הזה, של אמא שלך".
היהודי נותר המום.
ללא מילים.
התרגש מאוד,
הרגיש שיש מישהו שאיתו, חושב עליו,
אוהב אותו.
אחרי כאלו מילים מהרבי, השאיר את המכתב אצל הרבי, והמשיך בדרכו כשבליבו נותר רגש חם.
היום, י"ד כסליו, יום החתונה של הרבי שלנו עם הרבנית.
זו ההזדמנות להקדיש עוד כמה דקות ולהבין במה זכינו.

רבי של כולם.
❤