תפריט
"תודה. באמת..
אני פשוט מעדיפה להיות לבד."
סוגרת את הדלת
אפס חריצים.
מתיישבת על הרצפה, קר לי.
הידיים אוטומטית עוטפות את הרגליים
והראש מורכן, אני בוכה.
בוכה מול הצרחות של הלב שלי,
שאני לא נותנת לאף אחד ללטף.
אלוקים.. רק אתה מבין אותי.. נכון?
רק אתה מבין.. שאני פשוט
לא מצליחה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
36 תגובות
~?~
?..
תודה.
יש לבנות באתר אינטרס לקרוע לי את הלב כל פעם מחדש?! 🙂
מתנצלת.. ומניחה שלא.
בעצמי לא מבינה למה שלחתי את זה בסוף.
moshiach. אמאלה. זה כזה.. מוכר קצת.
אוהבת אותך.
זה.. זה מוכר לך? איה.
אבל לא מגיע לך.. בכלל.. בכלל בכלל. ולכיוון המאמין.. את.. אא.
גם אני, ?.
הייתי כאן.
(עיניים מכווצות חזק חזק)
.
בהחלט
רק הוא מבין
הוא בוחן כליות ולב
והוא יודע כל דבר
ומלטף ומחבק.
רק הוא
❤
בהחלט
רק הוא מבין
הוא בוחן כליות ולב
והוא יודע כל דבר
ומלטף ומחבק.
רק הוא
❤
נכון… כל כך נכון. איזה כיף שהוא אבא שלנו.
אלוקיםםםם
זאת אני, ואני פשוט אוהבת אותך, את נגעת לי בלב, ברגושה הכי עמוקה ומרכזית שלו (אצלי לפחות) – בכי.
וואו
תקשיבי, לפעמים כשאני ככה בוכה זה מה שאני חושבת
"אלוקים, אך אחד לא מבין אותי, אבל אתה כן. נכון? גם בלי מילים ובלי כלום.
אתה מבין אותי בגלל שאתה יצרתה אותי ויש לי חלק ממך.
אתה מבין אותי גם בלי מילים."
ו… תאמיני או לא, אולי הבכי נשאר , אבל חוץ ממנו אני תמיד ירגיש הקלה כלשהיא למול ההבנה הזאת. שיש מי שמבין אותי פשוט ככה.
את אלופהההה תודה לך!
אעאעע. את מותק. פשוט.
אהבתי את הכנות שלך, ואותך. ?
מוכר מדי.. עד הזדהות מפחידה.
כשאת רוצה ממש, את מצליחה?
אם לא אז אני גם כן מאוד מבינה.
זה כזה קרוב מצד אחד. רק דלת אחת מעץ, או מסך אלקטרוני…
ורחוק וסגור כמו תהום עם ניילון נצמד מלמעלה. ועוד עם נצנצים.
. . .
מנסיון, לא.
בדיוק. איה.
❤❤
היי את.
???
אמהלה
"אלוקים.. רק אתה מבין אותי.. נכון?
רק אתה מבין.. שאני פשוט
לא מצליחה."
אויש עצוב
מזדהה
יהיה טוב בסוף נכון?!!
Love you
??
עצוב לי שאת מזדהה..
יהיה טוב, בטוח. ובעצם כבר עכשיו טוב. ועוד רגע, הוא גם יהיה גלוי. Me too. ?
אה?
(לא, אלו לא דמעות, שין).
אה.
שין.
(.)
אמאלה,
עולות לי דמעות.
לא בטוחה אם מהזדהות,או מהתוכן.
נשמה שאת.. אוף, אני בשקט.
התנשפות.
דופק מהיר.
אני- – וואו.
זה היה חותך, ובועט, ומדויק מדי.
ומוכר, עוד יותר מדי.
אבאלה. כתבתי את זה בזמן אמת.
סליחה, וכואב לי שזה מוכר לך. מתחשק לי לתת לך חיבוק.
זה אני כתבתי את זה.
פשוט אני.
בול אני.
אין עלייך.
על זה שתיארת אותי.
כיף.
זה טוב שתיארתי אותך? נראה לי יותר כואב. אבל תכלס אלו הם החיים, וזה תהליך לגיטימי כל כך עד שאפשר לראות בזה משהו שנצמח ממנו.
הממ… אוףף
באמת אוף. אבל אנחנו לא נשאר באוף הזה, נכון?
Love you, מלחוש.
טוב אני אשאר בלי מילים.
אוהבת אותך??
מצטרפת אלייך..
?
את.. תצליחי.
את חזקה.
ה' איתך… הוא מבין אותך הכי טוב. והוא יעזור שגם את תביני את עצמך.
(אייש, למה הלב שלי דופק חזק מדי.)
בעז"ה! תודה!
אני כבר מבינה את עצמי, ב"ה, הוא עוזר לי.
אולי אובר מבינה את עצמי. בכולופן תודה?
(אוח..)
פעם כתבת שאת אובר מודעת לעצמך;) אז אולי אובר מודעת, אבל לא אובר מבינה?
סתם נקודה למחשבה?
בהצלחה מושיח!
כמה מתוק שמישהי זוכרת דברים שכתבתי פעם! (פעם? איך נהייתי אנשה נוסטלגית בלי לשים לב?)
ממ.. יכול להיות מאוד. עדיין אני די מבינה את עצמי, אולי רק לא אובר. יש הרבה בדברייך.
תנקס'
זה…. זה…
וואעעעעע????