לבד.
אני עומדת עזובה
בתחנה של החיים.
מחכה למישהו שיאסוף
ירים שברים.
רועדת מקור
ואין לי מעיל.
אצבעות קפואות
חורטות בי שביל.
אני לבד
ואין מי שיציל.
אני אבודה
ואין מי שיכיל.
אני אני
והעולם מקביל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
מה אומרים כשאין מה לומר על כזה שיר?
מה אומרים כשאין מה לומר על כזה שיר?
אולי לב.
אולי שותקים. אולי.
תודה על הלב הזה. קלידוסקופ.
אני ישמור עליו. לכשיהיה לי קר. טוב?
(לב בחזרה)
הכתיבה שלךךךך—
הזכירה לי קצת את שלי.
והתוכן כואב, כאוב.
״אני אני
והעולם מקביל״.
אע. הבדידות קשה כלכך.
אבל תשמעי ילדה, תזכרי לעצמיך שיש לך אותך. וגם אם לא נשמע לך, זה מה שהכי חשוב. תלטפי ותחבקי את עצמיך, תכבשי פצעים ותלחשי לעצמיך מילים טובות.
והלוואי שזה יעבור מהר.. ותהיי מוקפת אנשים טובים, ותוכלי להרגיש את הביחד האמיתי.
אל תתייאשי!
הכתיבה שלי מזכירה לך את שלך?
וואו. איזה מחמאה שווה.
כן. הבדידות כואבת עד שאי אפשר להכיל. מייסרת.
ו… לפעמים. להרגיש את עצמי. זה עוד יותר מפחיד.
אבל אני… אנסה.
את נשמה. בת מוזרה.
תודה על המילים שלך…
ה ז ד ה ו ת !
אבל למה?
למה כל כך הרבה אנשים בודדים בעולם הזה.
לפחות בואו נהיה ביחד. בלבד הזה.
כואב לי עלייך. ועליי.
'אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד'.
אולי צריך, פשוט למצוא אותם.
למצוא אותנו.
עזבי, מודה שיצאתי קלישאתית.
יהיה בסדר.. יהיה טוב, בסוף.
??
כן. קצת קלישאתי. אבל אולי זו מן תזכורת קטנה כזאת.
אני אמשיך לחפש. את האנשים האלה. את עצמי.
יהיה חייב להיות טוב. אין סיכוי שלא.
תודה הארי.
?
תזכרי, תזכרי, הלוואי.
אל תפסיקי לחפש, בבקשה!
בשבילך, רק בשבילך.
שמחה לשמוע שאת כזו אופטימית, זה נכון.
בשמחה, אוקיינוס.
?
וואו איזה כתיבה יפה…
הזדהתי מאוד עם התוכן שלך, מזכיר לי אותי ביותר מידי פעמים…
קבלי אהבה ממני.
וחיבוק.
אולי כי בסוף. עדיין. אנחנו קצת דומות.
הלבבות. אולי עדיין טיפה מחוברים. אולי.
מקבלת. מנסה להרגיש… שומרת.
תודה ילדונת.
מהמם.
כל כך.
ונוגע.
כל כך.
תודה דיני.
את מתוקה
כל כך.
?
הסוף- –
אוקיינוס, הכתיבה שלך ממש עמוקה ומיוחדת.
?
תודה בייגל. על המילים הטובות.
עושה לי קצת נעים בלב.
מזדהה, מן הסתם.
אם את מספיק אוהבת את עצמך, תחבקי אותה חזק חזק, שימעך לו הלבד. שלא יהיה קיים יותר.
קשה, אבל אפשרי.
לאט לאט…
תזכרי שאת מדהימה.
תודה. עבר. אני אשתדל..
בכלל. לבד יכול להימעך? לא להיות קיים יותר?
הממ.. שאלה טובה. האמת שכשאני מסתכלת על המשפט הזה שכתבתי אתמול, אני חושבת שהוא באמת לא נכון לגמרי. לא מתאים לי לכתוב כזה דבר..
כנראה שהוא יכול להימעך, להתקטן, להתגמד, לא להיעלם לגמרי.
אגב, זה מזכיר לי שורה משיר שכתבתי פעם
'חוק ההתיישנות לא חל על בדידות'.
נ.ב. לא שבדידות ולבד זה אותו האחד, כן..?
גם שהוא יתקטן זה טוב. שיתגמד לו. שלא יתפוס כל כך הרבה מקום בלב שלי.
ו.. וואו. את חכמה ממש
(נ.ב. אפשר לקרוא את השיר הזה?)
בדידות ולבד זה קצת דומה. צריכה לחשוב על זה קצת. מה בינהם…
אמאלה!
דבר ראשון- הכתיבה שלך מטורפת. מדהימה.
מלאת עצמה וחדות.
והתוכן…
עצוב. כואב.
בודד.
אוחח.
מקווה אתך למצוא את כל מי שמתחבא מסביב מחכה רק לאסוף אותך.
אני בטוחה שהם קיימים.
תודה שין.
תודה שאת מקווה. איתי.
?
ואווו
השורה האחרונה
….
אוקיינוס…, זה שיר יפיפה…, וניכר שהוא אמיתי.., כתבת כמה כאלה אם אני זוכרת נכון, והם עצובים… ולהלב השבור הזה סורט את ליבי שלי, ואיך, איך אני אוכל לעזור? מכאן, מרחוק?
לעודד אני יכולה?
משמח לדעת שלכל מה שאנחנו עוברים פה בעולם הזה יש מטרה.
והיום שמעתי משפט כ"כ יפה ונכון:
"מה שקל לך זה השליחות שלך ומה שמאתגר לך זה התיקון שלך"
ומהתיקון אפשר בעז"ה לעשות גם שליחות ולעזור בה לאחרים…
וכיף לדעת שזה לא סתם, שיש לזה תכלית ומטרה והכל כ"כ מדיוק מאבא אוהב… והלוואי והכיף הזה יצנן קצת מהכאב…, בעזרת השם.
מחזקת את ידייך ומחזיקה אותן חזק חזק…
תודה תמר. את מיוחדת ממש.
כרגע קצת קשה לי. להרגיש את התיקון והשליחות. מרגישה רק רע אחד ארוך ומתמשך…
אבל אני מאחסנת לי את הרעיון היפה הזה. למתי שיהיה ללב שלי קל יותר לקבל אותו. להרגיש אותו…
תודה שאכפת לך.
וואו זה היה פשוט— נדירררררררר
אין לי מילים להוסיף…