זה קורה לכל אחת וזה טבעי ונורמלי והגיוני וחלק מהחשיבה שלך כאדם בוגר ורואה את העתיד.
אבל מה קורה כשהעתיד הגיע?
מה קורה כשגדלת והבת שלך באה וביקשה ממך,
לקנות זוג נעליים ב250 ש"ח/ ללכת לישון אצל חברה/ לחזור מאוחר – בטח את אומרת לעצמך – ארשה לה! למה לא? שתהנה.. שתהיה כמו כולן..
אז גם אני הייתי כמוך (ובסוד אגלה לך.. שגם היום אני עדיין כזו.. שומעת את אמא שלי אומרת כל מיני ואומרת לעצמי: כשהילדים שלי יבואו אלי לא אגיד להם כך…:))
אבל במצבים מסויימים אני מוצאת את עצמי עונה לבת שלי בדיוק אבל בדיוק (אפילו באותה הרמת קול ובאותם מילים) את מה שאמרו לי..
מה אני נורמלית?!?! הבטחתי לעצמי שלא אגיד את המילים הללו!! ובכלל הטון הזה?? מה קרה לי???
אז לא ניכנס לכל מנתחי המוח והרגשות וכו'… כנראה שיש דברים שרואים משם ולא רואים מכאן… כנראה שאם הורים לא מרשים משהו מסויים זה אולי כי הם יודעים משהו שאת לא יודעת?
אולי הם חוששים ממשהו שאת לא מבינה עדיין? ואולי הם לא כל כך מכירים אותך וחוששים שתמעדי/ שתיפגעי/ שיקרה לך משהו לא טוב??
אז אם את לא מצליחה להבין מדוע ההורים שלך מתנגדים כל הזמן (בטח לא כל הזמן..:)) ולא מרשים כל מיני דברים,
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
