לשמור על הבערה

אז למה באמת? אלול ד

לפרק הקודם

סופשבוע טוב!
וסופשנה טובה!
הסוף של אלול, של המלך בשדה…
אבל אל דאגה;) המלך עוזב את השדה וחוזר לארמון – רק שהפעם איתנו ביחד…
מוכנות? עדיין לא?
הפעם נסיים את המאמר "אני לדודי" שאנחנו לומדות כבר שלושה שבועות, וזה בעזרת השם יכניס אותנו לחודש החגים מתוך ההכנה הראויה.
הארת הרצון, הפנימיות שלנו, מסירות הנפש – נאבדה. אבל הצלחנו למצוא אותה ולהחזיר אותה לעצמנו באמצעות חשבון נפש, עוררות רחמים, ותפילה לקב"ה.
עכשיו, מה אנחנו עושות כדי שהיא תשאר אצלנו? איך מחזיקים את הרצון, את האהבה לקב"ה? איך מבטיחים שהמציאה לא תאבד בחזרה?
אהבת השם, הארת הרצון – היא כמו אש.
אם נדליק אש מאבני צור, היא תידלק יפה – אבל אם לא נצמיד אותה לעלים יבשים, לענפים, לפתילות או לכל חומר בערה אחר – היא לא תדלק. היא לא תאיר. לא יהיה לה קיום.
בשביל שאש תהיה מדורה גדולה צריך לדאוג להרבה עצים, הרבה קרשים, הרבה שמן… בלי משהו להאחז בו, האש פשוט לא דולקת.
כך זה בדיוק עם המציאה שלנו שמצאנו! כמו אש – אם לא ניתן לה את ה'עצים' שלה, היא תאבד לנו חזרה מאוד מהר.

מהם חומרי הבעירה של אהבת השם?
אותיות התורה.
לומר חת"ת, רמב"ם, תניא, ללמוד הלכות שקשורות לימים הנוראים, שיחה של הרבי, או כל דבר אחר שקשור עם עסק התורה.
האותיות ממש כמו פתילות – נותנות לאש משהו להאחז בו. ואז אנחנו יכולות להיות בטוחות, שהארת הרצון העליון, שי"ג מידות הרחמים שמתגלות בחודש אלול – נשארות שלנו.
ועוד – מצוות הצדקה. לא סתם באלול מרבים בצדקה! גם לצדקה ולחסד יש כוח לשמר את האורות הגדולים שמתגלים לנו בחודש אלול.
אני מברכת את כולכן
בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
שנה של גאולה
שנה של אור אלוקי אמיתי בגילוי לכל אחת ואחת באופן פנימי
שנה שבה נפגש כולנו בבית המקדש עם הרבי ואדמו"ר הזקן
שנה של שבת!