ואיך הוא

Emotion_icon (43)
שין

לִבִּי
חָשַׁבְתִּי
שֶׁהַלֵּב הַזֶּה
הוּא קֶרַח
הוּא אֶבֶן
וְלָנֶצַח כָּךְ
יִשָּׁאֵר
חָשַׁבְתִּי
שֶׁבִּפְנִים
לֹא יָזוּז
שׁוּם דָּבָר
רַק שֶׁקֶר אֶחָד
שֶׁבּוֹעֵר

חָשַׁבְתִּי
שֶׁמָּה שֶׁקָּרָה
שֶׁקּוֹרֶה
עָבַר שָׂרוּט
שָׁכַח כְּבָר
לְנַעֵר

חָשַׁבְתִּי
שֶׁאֵין חַיִּים
בְּתוֹךְ גּוּשׁ
דּוֹמֵם
וּמַלְאַךְ מָוֶת
מִתְפָּאֵר

וְחָשַׁבְתִּי
שֶׁהַכֹּל נִגְמַר
מְצִיאוּת שֶׁל כְּלוּם
אַכְזָר
וְאֵין מַיִם
בִּבְאֵר

וּפֶתַע
יוֹם אֶחָד
נִפְרַץ הַכֹּל
וּדְמָעוֹת סִפְּרוּ
לִי שֶׁבְּעֶצֶם-
הוּא עֵר

כמה דברים קרו בשנה האחרונה? כבר אין כח לספור.
תפילות וזעקות כבר עייפו מלהישמע, כל כך הרבה דמעות נשפכו. רציתי לתרום גם את שלי, אבל לא יכולתי.
לא הצלחתי להשלים עם האדישות הזו, המזוייפת. האמיתית. צעקתי על הלב שלי, האשמתי אותו. קראתי לו 'רשע'.
ואז זה הגיע.
כנס שנערך בתיכון לקראת ראש השנה.
ישבנו כולנו. שרנו.
ופתאום זה בא.
כל העצב, כל הבקשות, כל הדמעות.
התפרקתי שם. כל העולם, האולם, הכל נמס לו.
וכשנדלקו האורות והוכרחתי לפקוח עיניים אדומות, הבנתי.
מסוחררת מבכי הזוי רציתי רק לצעוק בשקט:

לבי ער.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
פוסט אמריקאי
תיק

נשמה

תקשיבו נשמות, כל הפוסטים שאתן כותבות בכותרת באנגלית/אנגלית זה מייאש ומתסכל אנ...
תקשיבי שנייה
פרח סגול

שוקו - וניל

שותפה! את! כן! מתוקה ומקסימה, מדהימה ויקרה, תקשיבי לי רגע. את פשוט מהממת ❤ ומ...
עידן חברות שהיה ונגמר.
נר

זהירות:לדה שבירה💔

אני פעם הייתי מוקפת חברות וחברותית מכל הבחינות מבלה עם חברות אחר הצהריים מפטפ...
מה שש מילים יכולות לעשות..
icon_67

כחולת עיניים

לא מזמן היה י"א ניסן – יום הההולדת ה-122 של הרבי! ישבנו כל המשפחה ...
חיכיתי לך ולא באת
22

חציל שזוף

07:45 קמה מוקדם לביצפר. מכינה, מסדרת, יוצאת. 08:30 בוהה בעייפות של בוקר. לומד...
מי שקראה דופליקטים שתיכנס
נורה

זירו

היי בננות תקשיבו, חשבתן אולי מי זה באמת מקסימליאן?? כי למי שקראה את דופליקטים...
היום בו נולדתי
newEmotionIcon_33

ילדה נחמדה סך הכל

אז ככה יש לי עוד ממש קצת יום הולדת אני שמחה והכל אבל יש משהו שקשה לי איתו וזה...
את דופקת לי בדלת ועוזבת
7

דומיה נפשי

את מרחיקה אותי בכח נשמה. חשבתי שאת אוהבת.. כי לפני שניה שבוע את חפרת לי כמה ש...
פוסטים חדשים
שאלה קצת מטומטמת...
icon_set_3_31

SH

היי שאלה מטומטמת…. איך עושים אימוגיי כאן באתר?
מישהי שהייתה בכנס כ"ח ניסן בירושלים?
28

אנונימית מבולבלת

תספרו על נקודה שהתחברתם אליה או שהועלתה בכנס (כח ניסן)
המלצה לספרים. תעזרי לי
פרח

מחפשת ספר:)

היי צריכה המלצות לספרים וסופרותסופרים בסגנון הספרים של רותי קפלר, "הנורמ...
אימוני מדריגות
8

שירבוטית

נסיונות הם כמו מדריגות.אפשר לעלות בהם.אפשר גם לרדת.
מסך.
טלפון

קלרינט

מסך. מסיח, מסיך, מוכס. מסך. אוי המסך. נוטל החיים; המעשה, הדיבור, הרגש. נותן ע...
לא אשכח אותך לעולם!!
פרח

ירח שלם

חברה טובה באמת קשה למצוא קשה לעזוב ובלתי אפשרי לשכוח
פוסט אמריקאי
תיק

נשמה

תקשיבו נשמות, כל הפוסטים שאתן כותבות בכותרת באנגלית/אנגלית זה מייאש ומתסכל אנ...
תקשיבי שנייה
פרח סגול

שוקו - וניל

שותפה! את! כן! מתוקה ומקסימה, מדהימה ויקרה, תקשיבי לי רגע. את פשוט מהממת ❤ ומ...

54 תגובות

      1. העברת אותי פה אזשהי חוויה. בתחילה של הלקאה עצמית ובגלל ההזדהות קראתי הכל בנשימה עצורה.. ואז בסוף הגילוי הזה שהלב עוד ער ויש יש רגשות עצורים אצורים שמחכים להתפרץ הזדמנות שמזמנת אותם..

  1. וואי שיןןן
    את משו נדיר
    קראתי פוסט שלך לפני כמה ימים
    ישר עפתי לחיפוש לקרוא את כל הקודמים שפספסתי
    ??

  2. יפה שלי,
    הכתיבה שלך מטריפת חושים
    והלב שלי מרגיש אותך חזק.
    שתדעי שהשם שלך תפס אותי (ואני מרפרפת באתר) ואתה פשוט מותק של ילדה

  3. וואו מטורפת!!!!!!!!!!!!!
    אהבתי ממש והתחברתי עוד יותר.
    כאילו כתבתי בעצמי… (חוץ מהקטע שזה כנס ערב ר"ה שלצערי לא זכיתי לאותה תגובה ממנו… לבי)
    תודה לך!
    את באמת אלופה (כן, רואה אותך מדי פעם באתר. אין עליך!!!)
    ❤❤❤

      1. לא נכון, שין..
        אל תגידי ששוב נכנסים ללופ הזה, שאני מסבירה לך כמה שהוא לא, ואת טוענת שכן.
        הוא רגיש ואכפתי כל כך, אל תקטיני.

          1. לא נורא.
            אני כבר לא ממש פה.
            שין..
            בטח כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך.
            אני באמת-באמת מרגישה כך.
            למרות שאני עושה הפסקה, ומי יודע אם 'ניפגש', ו'נדבר' שוב, תזכרי זאת?

          2. הארוש.
            בשבילי את עדיין קיימת, לא משנה אם תחזרי או לא. כי אחרי הכל- החיים הם לא פה, הם שם.
            אני אישית אשמח אם תשובי, אפילו קצת, אך יחד עם זאת- רוצה שתעשי מה שטוב לך.

            שרק תמשיכי לשמור על עצמך, ילדה.
            ??

            ודמעות בעיניים מספרות לי שהרגשות שלי אמתיים, יותר מדי.
            אוהבת אותך.

  4. וואי וואי שין.
    אני קוראת וחושבת איך באלי עכשיו לקום לחבק אותך!
    את פשוט מותק.
    העלית לי דמעות, את יודעת? ביטאת את זה כלכך יפה, וטהור. נמסתי.. איזה פוסט מיוחד.
    כנראה זאת הילדה המיוחדת שעומדת מאחורי הכתיבה שלה. כמה רגישות.
    אהובה. ❤️

  5. שין, ילדה מרגשת שאת. צימררת.
    וסליחה שאין לי עוד מילים, העיניים שלי שורפות מעייפות.
    רק שתדעי שאהבתי.

      1. ?
        נכון
        נשמה שאת?
        (לתגובה הקודמת שלי היו כמה וכמה טיוטות ואני בכלל לא מרגישה שהבעתי את מה שהרגשתי בתגובה ששלחתי אוף….)

    1. פעם שלישית שאת מצטטת אותי כשאני מחברת את לב לאבן.
      בתגובה הבאה אולי אראה לך איפה.
      אבל הוא *לא* אבן דרך. לא היית רוצה.

      תודה, אבן (דרך)!
      על אף האאוצ'ים וההצילו.

      1. והנה הציטוטים:
        -אבן דרך
        ז׳ באב תשפ״א בשעה 15:30 הגב
        לכמעט אבן.
        אעע.-

        -אבן דרך
        י׳ באלול תשפ״א בשעה 20:51 הגב
        אבן…

        -אבן דרך
        י״ז בתשרי תשפ״ב בשעה 19:32 הגב
        'הוּא אֶבֶן'

        כפי שאת רואה, עשיתי העתק הדבק, כולל שם ותאריך. סתם לשם ההוכחה הלא נצרכת.

        1. וואו, את גם זוכרת את הציטוטים הנ"ל?
          ועוד חיפשת והדבקת לי אותם. אני מתרשמת.
          (הערה: כל פעם מחדש זה עשה לי אאוצ'. מה לעשות.)
          אבל.. הי, ילדונת, מי זאת שבעצמה חיברה את לב לאבן? אה?
          ולא פעם ראשונה או שניה או שלישית בכלל.
          וחוץ מזה, שאולי הוא כן. מאיפה את מכירה אותו?
          ואותה רוח נבואית שנזרקה בי כשקראתי לעצמי ככה, מזמן, לפני כמעט שנתיים(וואו. כל כך הרבה זמן אני איתו?) ידעה אולי על תהליך שיקרה לי אחר כך, בכלל בלי לנחש אותו. איכשהו.
          כי סתם קראתי לעצמי ככה(חיפשתי ביטוי או משהו).
          ו.. ולא חשוב. אחר כך אני אתחרט על התגובה הזו. אמן שלא תיתקע במאה פוסטים.
          אבל תמסרי ללב שלך, שגם הוא לא אבן. לא היית רוצה.
          היא לא שין, האבן. והוא לא היא.
          ואת לא אבן.
          אם כבר אני אבן, אפילו קוראים לי ככה.
          ויש מישהי שגם מוותרת בדרך כלל על ה'דרך' וקוראת לי רק ככה, את יודעת?
          בעצם, חצי אתר.
          אבל לא שאכפת לי.
          וכן, אני מודעת שאני סתם נחיתית או – מה – שתחליטי, אז אני אפסיק בזאת ואשלח כבר את התגובה ודי.
          נ.ב: לא מסכימה לך לחבר שוב את הלב שלך לאבן. תמצאי לך דימוי אחר(ולא חסר. זהב, קטיפה, מים צלולים, ויש עוד המונים). אחרת אצטט שוב, וְאָאֵצ' שוב. ז
          את. לא. אבן.
          די.

      2. וואו, את גם זוכרת את הציטוטים הנ"ל?
        ועוד חיפשת והדבקת לי אותם. אני מתרשמת.
        (הערה: כל פעם מחדש זה עשה לי אאוצ'. מה לעשות.)
        אבל.. הי, ילדונת, מי זאת שבעצמה חיברה את לב לאבן? אה?
        ולא פעם ראשונה או שניה או שלישית בכלל.
        וחוץ מזה, שאולי הוא כן. מאיפה את מכירה אותו?
        ואותה רוח נבואית שנזרקה בי כשקראתי לעצמי ככה, מזמן, לפני כמעט שנתיים(וואו. כל כך הרבה זמן אני איתו?) ידעה אולי על תהליך שיקרה לי אחר כך, בכלל בלי לנחש אותו. איכשהו.
        כי סתם קראתי לעצמי ככה(חיפשתי ביטוי או משהו).
        ו.. ולא חשוב. אחר כך אני אתחרט על התגובה הזו. אמן שלא תיתקע במאה פוסטים.
        אבל תמסרי ללב שלך, שגם הוא לא אבן. לא היית רוצה.
        היא לא שין, האבן. והוא לא היא.
        ואת לא אבן.
        אם כבר אני אבן, אפילו קוראים לי ככה.
        ויש מישהי שגם מוותרת בדרך כלל על ה'דרך' וקוראת לי רק ככה, את יודעת?
        בעצם, חצי אתר.
        אבל לא שאכפת לי.
        וכן, אני מודעת שאני סתם נחיתית או – מה – שתחליטי, אז אני אפסיק בזאת ואשלח כבר את התגובה ודי.
        נ.ב: לא מסכימה לך לחבר שוב את הלב שלך לאבן. תמצאי לך דימוי אחר(ולא חסר. זהב, קטיפה, מים צלולים, ויש עוד המונים). אחרת אצטט שוב, וְאָאֵצ' שוב. ז
        את. לא. אבן.
        די.

        1. יש אבן ויש אבן.
          יש אבן דרך (לא רק השם שלך ואת, האבן בעצמה) או אבן יקרה שאוהבים אותה וקוראים לה בחיבה 'אבן'; ויש אבן סתמית ששמה זרוק.
          ואני אוהבת מאד את השם שלך, אבן דרך (וקראתי פעם באיזה פוסט או תגובה למה קראת כך לעצמך, יש לציין שהתרשמתי), אשתדל לקרוא לך רק 'אבן דרך', או אולי דרך לבד? (בכל אופן, אני אוהבת לתת שמות חיבה למי שאני מרגישה שמתאים לו…) וזה לא נחיתות, ילדה (אהממ דילגתי על מכשול), לדעתי זו מוזה.

          אבל לא אני המצאתי את הביטוי הזה! הוא ישן כל כך…! ומה לעשות שלפעמים הוא רק מחמיא לו, ללב שלי?

          1. ממ.
            אוקי, מקבלת את המדיניות הזו שלך.
            את יכולה לקרוא לי אבן, את יכולה לקרוא לי אבן דרך, מה שיחפוץ ליבך.
            ו..ילדה! כבשת את ליבי.
            סתם.
            אהבתי את הדילוג, שין, יש לך עתיד מזהיר במרתון – מכשולים – מילוליים.
            (אחרי שאני כותבת את זה זה דווקא נשמע רעיון ממש טוב, אולי אשקול לפתוח מרתון שכזה?)
            לסיכום, את יכולה לקרוא לי איך שיתחשק לך. סתם הייתי נחיתית אז(מרגיש לי שמתאים תואר אחר אבל אין לי כח לחפש אותן).

            נ.ב:
            'לאמיצים אין תירוצים', קובע בפסקנות פתגם נורדי עתיק.
            (סתם בהשראת איסתרק שגמרתי לא מזמן)
            בכל אופן, שין יקירתי, ומה?
            ואם לא המצאת אותו, כי אז מה?
            ואם לא המצאת את האבקה השחורה, האם זה מתיר לך להשתמש בה?
            זנחי את הביטוי, שין, הוא לא מתאים לך ולא לליבך הרך והמתוק.
            (מודעת לעובדה שאני נשמעת קשישה חובבת סיפורי עם)
            וברצינות –
            די, שין. מסכן. רחמים עליו, בכל זאת הוא חלק ממך!
            ו.. הוא התעורר, אפילו. וטפטוף בקע מהסלע שהוא היה.
            (שמעת? היה.)
            יום אחד גם אשד יזרום משם.

            נ.ב.ב: אבן עייפה. ומחר לימודים.
            נכון שעכשיו הכל מובן? סגנון ההתנסחות וזה.

          2. הו, אבן דרך.
            מדהימונת אחת.
            ?
            (אל תפתחי את המרתון הזה. הברקה של רגע לא תציל אותי)

            כל כך אהבתי את הדימוי של האבקה.
            ומה לעשות שיש לי בפנים יוסף דיאלידאן קטן?!
            ונכון, הוא חלק ממני, ובכלל לא רך ומתוק.
            ואם הוא חלק ממני, אולי יואיל בטובו לעשות קצת מאמץ?!
            אולי עדיף שלא ייפתח אף פעם, שלא ייטע בי תקוות שווא. הרי בסוף שוב נטרקת לה דלת…

            ואבן דרך, קראת כבר את 'לב של קרח'?
            (שאלה מתבקשת ממש, בהתחשב לנושא עליו דיברנו…)

      1. שייפתח. שייפתח.
        עוד קצת, ועוד קצת, בסוף הוא יפתח לגמרי.
        באמת.
        רק.. תתני לו, ילדה..
        וואי.
        אני רוצה לכתוב לך עוד בנושא. אבל אתר, וירטואלי, רשת חברתית אחרי הכל. וכולם יכולים לראות. ואני אבן דרך(למרות שכן נתתי לעצמי לכתוב בשם הזה דברים לא איאיאי לאחרונה. אז מה).
        בכל מקרה – –

        נ.ב: שיןן!!!! איך ידעת???
        וישש, איזה כיף שקראת!

        1. שין,
          הוספתי גם שהייתי ממש שמחה לנתח אותו יחד איתך. אבל בשישה בשקיק, ברשותך(יש להתכתבות כאן עוקבות בטח, יו נואו), וגם צירפתי קישור של הפוסט.
          המערכת צנזרה את הקטע הזה, באמת שאין לי שום מושג למה. אולי כי הוספתי ש'מקסימום אני אכתוב לך כשנצליח להכיר עוד בנושא של האבן והלב'?
          למערכת פתרונים.
          בכל מקרה, שין, אני אשמח אם תקפצי לשישה בשקיק רגע. לב של קרח מחכה לנו.

          נ.ב: הערה של 'שלחת יותר מדי תגובות, האט את הקצב בבקשה' וקפיצה בשניות האלה ל'שישה בשקיק' הראתה לי שאת כבר שם. מעולה, תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות