(די! די! די! בררר די. תגידי לי. תגידי לי. תגידי לי. כואב לי בררר. ברר… אוף… די, די, די, ברר. לא צריך להזדהות עם כל דבר משיח. דיי לעשות לי מבחנים, אני באמת נלחצת. אאעאעע כואב לי. כואב לי ממש. את לא תלכי נכון?)
לא. זה בדיוק הבעיה. אני לא בסדר וגם אני האשמה היחידה. היחידה. זה בגללי. אם הייתי שותקת בהתחלה בהתחלה בהתחלה הכל לא היה קורה פה. אני לא בסדר. תודה על השאלה. אני לא בסדר. ה' יעזור לי.
ואז להפוך לברירת מחדל, ומשם הדלת בפינה השמאלית. אאוץ'.
אם היית עבורה תפקיד ראשי ואחר כך הפכת לאחרון ברשימה, סימן שבסך הכל היית ממלאת מקום לאדם ואוזן קשבת כשהיא הייתה זקוקה לו, עד שהיא כבר לא הייתה זקוקה לו.
את יכולה לכאוב עכשיו ולעכל את המצב, הרבה יותר ממותר לך. אבל תזכרי שהיא לא שווה אותך. חברה שלא זכתה להבין עד כמה את מיוחדת לא צריכה ויכולה להיות חברה שלך. ואם כך, אולי טוב שהיא עזבה אותך. תהיי תפקיד ראשי עם אנשים שמעריכים אותך באמת, לא בגלל העזרה שלך, אלא בגלל מי שאת.
טוב, אין לי חשק לחזור על מה שכולן אמרו כבר לפניי, אבל אין סיכוי שאני לא מגיבה לקצרצר מפעים וכואב שכזה. מוזר זה לא. אולי רק ההרגשה היא כזאת. אבל זה ממש כואב. ו.. בא לי לשלוח לך חיבוק, אפילו שאני יודעת שזה כבר נהיה קלישאה, לכתוב אתזה. ושזה לא מי יודע מה יעזור לך. אז רק מתפללת שתרגישי טוב. שיהיה לך טוב. נ.ב: את ממש חסרה לי באתר, את יודעת?
31 תגובות
זה נראה לי יותר כואב ממוזר, לא?
מה שבאתי לומר
אוחח, זה כל כך ככה.
כאב לי פיזית לקרוא משהו כזה מדוייק ונכון.
ומה שווה ההופעה המיוחדת אם היא נגמרת אחרי פרק זמן לא מוגדר, ושוב נשארים לבד מאחורי הקלעים? אחח. שוב כואב לי.
רק מוזר?
עמוק עמוק צריך להתבונן בזה
יואו אמהלהה
(מפחיד לי שאולי
אני מתחילה להזדהות)
רחלי
כמה שזה מוזר
יותר חשוב שתהיי תפקיד ראשי
בחיים של עצמך.
(כושר הבעה מטורף, אלופה!)
מסכימה
(די! די! די! בררר די. תגידי לי. תגידי לי. תגידי לי. כואב לי בררר.
ברר… אוף… די, די, די, ברר. לא צריך להזדהות עם כל דבר משיח. דיי לעשות לי מבחנים, אני באמת נלחצת. אאעאעע כואב לי. כואב לי ממש. את לא תלכי נכון?)
את- -בסדר יקרתי?
לא. זה בדיוק הבעיה. אני לא בסדר וגם אני האשמה היחידה. היחידה. זה בגללי. אם הייתי שותקת בהתחלה בהתחלה בהתחלה הכל לא היה קורה פה. אני לא בסדר. תודה על השאלה. אני לא בסדר. ה' יעזור לי.
את יכולה יותר להסביר מה עובר עליך?
אני פה
אבל למה.. למה את מאשימה את עצמך בבעיות שלי…
כן אה?
מוזר?
כואב.
שורף.
איי
ממ מאכזב
ואז להפוך לברירת מחדל, ומשם הדלת בפינה השמאלית. אאוץ'.
אם היית עבורה תפקיד ראשי ואחר כך הפכת לאחרון ברשימה, סימן שבסך הכל היית ממלאת מקום לאדם ואוזן קשבת כשהיא הייתה זקוקה לו, עד שהיא כבר לא הייתה זקוקה לו.
את יכולה לכאוב עכשיו ולעכל את המצב, הרבה יותר ממותר לך.
אבל תזכרי שהיא לא שווה אותך. חברה שלא זכתה להבין עד כמה את מיוחדת לא צריכה ויכולה להיות חברה שלך.
ואם כך, אולי טוב שהיא עזבה אותך.
תהיי תפקיד ראשי עם אנשים שמעריכים אותך באמת, לא בגלל העזרה שלך, אלא בגלל מי שאת.
ו..אפשר לשאול מה שלומך?
את מהממת, אמיתי.
זה היה משו קצת יותר מרוכב האמת.
אני חושבת שאני בסדר:)
מה שלומך את?
מוזר.
וכואב יותר.
קשה לי לחשוב על זה.
בהתחלה לא הבנתי את הקצרצר, הסתכלתי בתגית שלמטה, והבנתי הכל…
אוף.
זה יותר מתסכל ומאכזב ופוגע מאשר מוזר.
והקצרצר הזה ממש ממש יפה.
אינלי מילה אחרת.
"פשוט לא להיות".
אאוץ.
ובכלל, איזה מוזר זה להיות תפקיד ראשי בחיים של מישהו אחר…
אוךךך זה כואב
כן גם מוזר אבל יותר כואב. ככה לפחות אני הרגשתי
מוזר?
הייתי מגדירה את זה יותר ממוזר.
אבל זה מדהים כמה שזה נכון
המציאות עולה על כל דמיון
מה שנכון נכון.
אני מתוסכלתתת
אמאלה!
הרגשתי אאוצ' אחד בלב.
כשהבנתי למה התכוונת, אאוצ'.
טוב, אין לי חשק לחזור על מה שכולן אמרו כבר לפניי, אבל אין סיכוי שאני לא מגיבה לקצרצר מפעים וכואב שכזה.
מוזר זה לא. אולי רק ההרגשה היא כזאת.
אבל זה ממש כואב.
ו.. בא לי לשלוח לך חיבוק, אפילו שאני יודעת שזה כבר נהיה קלישאה, לכתוב אתזה. ושזה לא מי יודע מה יעזור לך.
אז רק מתפללת שתרגישי טוב. שיהיה לך טוב.
נ.ב: את ממש חסרה לי באתר, את יודעת?
תודה בטי, נשמה טובה שאת.
אני מקווה קצת יותר לחזור לאתר, כרגע לא ממש מוצאת זמן?.
חיממת לי ת'לב, שולחת לך חיבוק חוזר.
עמוקקקק
מה מה מה.
?????
אוצצ.. כואב מדי.
את מפחידה אותי עם כושר הבעה המטורף שלך, את יודעת?
מוזר?!
כואבבבבבבבבב
נראלי יותר כואב ממוזר.