תפריט
מלאים חלודה
הרים של מילים ממלאים את הלב
הוא עמוס, כבר כמעט וקורס
מדי הרבה עצוב, וקשה, וכואב
את שטח הלב שלך תופס.
הכל כמעט מתפקע,
ועוד רגע נשבר הרוכסן
את דוחסת בכח, מנסה לשכנע
שעוד נותר קצת מקום במחסן.
אין רשות יציאה
יש לך שלט וגם סורגים
ואין גם רשות לדמעה
רק גלים של תסכול חוגגים.
לשתף לא מרשה
פן חלילה יברח
את כבר לא מרגישה
את העצב שלך.
ואסור לספר, ואסור גם לומר
מה שהלב מרגיש בפנים
מבחוץ זה מושלם ויפה, נהדר
ובפנים רגשות ישנים.
את הכל את אוגרת
כלום את לא מוציאה
מבחוץ את בוגרת
ובפנים מזיעה.
וכמה אפשר כך בשקט
לסחוב ולשתוק ולסבול
את הכל לבפנים את דוחקת
אף אחד להציץ לא יכול.
מנעולים, סורגים ופלדה
את ליבך אוטמים ככספת
ורק מי שיביט עמוק ידע
כמה לבכות את נכספת.
ועמוק בלב את רוצה
שיקשיבו גם לך, בשתיקה
ואולי אז תוכלי להסיר מחיצה
קצת לחזור מלהיות רחוקה.
שיביטו בעינייך עמוק
שלשתיקתך יקשיבו
ואולי בקרוב, לא רחוק
המילים קצת יצאו, לא ישובו.
לשתף אז תוכלי
בלי מעצמך לחשוש
זה אפילו טוב, את תגלי
תנשמי ותרימי קצת ראש.
וחומות אז תסירי
לב פועם תופתעי לגלות
ישנם גם רגשות, תכירי
ואפשר בהם לשלוט.
ואפשר לעצמך לתת להרגיש
לבכות, להתרגש ולדמוע
תצעקי, העולם פה מחריש
רק אני פה בשביל לשמוע.
וראית שגם את יכולה
לשחרר קצת וכלום לא קורה
לפרוק מהלב מילה ועוד מילה
וזה טוב לך, שיחרור זה בורא.
אני כאן, מתוקה, באמת
לשתף את יכולה תמיד
תרשי לעצמך את זה לאמת
אל תפחדי מהעתיד.
את גיבורה, מתוקה, זה נכון
אבל מותר גם להיות חלשים
תשתפי, מתוקה, זה לא אסון
למרות שככה לפעמים מרגישים.
וטוב ששיתפת קצת, ילדה
הוריד לך מהלב אבן או שתיים
את אמיצה וגיבורה בלי מידה
והעזת קצת לפרוק לבינתיים!
הגב שלך רועד, ואני כאן
עוטפת בחום וחיבוק
הדמעות לך באות, זה סימן
שהצלחת להתגבר על ניתוק.
מחבקת אותך בשתיקה
את עוצמת עיניים, דומעת
אני כאן בשבילך, מתוקה
נכון שאת זה את יודעת?
מחזיקה לך את היד
מעבירה לך כח וחום
תדעי שאת כבר לא לבד
הנה זורח היום.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
25 תגובות
וואאי איזו כתיבה!!!
את כשרון ענק.
וכמה מתיקות וברגישות בבת אחת..
הופתעתי.
לייק
❤️
תודה, בת מוזרה. החמאת לי..
ו..אפשר להקדיש לך את הפוסט?
וואו
את מדהימה
וזה פוסט מחזק ומעצים
רוצה כלכך להכיר אותך
את מיוחדת
תודה נשמה.
#?_
תודה, חרמש הירח.
נחמד לי לשמוע שאהבת..
ממ.. להכיר אותי?
אני בעיקרון חסויה, אבל אולי יום אחד..
ותודה לך.
מוקדש לך, הפוסט, אפילו שאני לא מכירה אותך.
מה להגיב?
מה להגיב?
אין לי מילים.
זה גדול עליי.
אולי בהמשך…
אבל בא לי לבכות.
אל תגיבי, רותי אלמונית שכמוך.
אל תגיבי. תרשי לעצמך לשתוק. אני אבין.
ותרשי לעצמך גם לבכות.
אני איתך.
את מותק.
פיו, זהו. שתקתי מספיק ונשמתי ונרגעתי. ובכיתי גם, כמובן. ואת בעצמך, ילדה.
עכשיו אני יכולה להגיד לך, שהשם הזה נדיר ביופיו- באמת. אהבתי ממש.
וחוץ מזה.. וואה אני נשארתי בסוף הקריאה עם פה פעור קלות, לא רק בגלל האורך…
פשוט מדהימון קטן הדבר הזה שכתבת, כזה כנה ואמיתי ואוהב.. מצדיק כל שניה של קריאה.
את.. את משהו! זהו נגמרו המילים-
שתקת. ונשמת. ונרגעת. ובכית.
את לא יכולה לתאר לעצמך כמה שאני גאה בך על כל אחת מהפעולות האלה.
וואו.
את מדהימה.
באמת באמת.
ו..תודה..
ושוב תודה על המחמאות הכנות שלך. מתוקה אחת.
ו.. גם לי הן נגמרו..
בואי נשתוק ביחד.
וואוו גשרוןן – זהב שאת!!
אהבתי את החריזה❤
אלופית אחת
תודה, אייס מוקה.
איזה כיף שאהבת את החריזה.
ואסור לספר, ואסור גם לומר
מה שהלב מרגיש בפנים
מבחוץ זה מושלם ויפה, נהדר
ובפנים רגשות ישנים.
כתבת אותי כאן.
כתיבה מיוחדת יש לך,גשר מזהב.
אוח, בייגל..
קצת עצוב שגם את מזדהה עם הפוסט הזה. ועם הבית הזה.
אבל.. תרשי לעצמך לספר מה שהלב מרגיש בפנים. אפילו ממש קצת.
יעשה לך טוב, אני בטוחה.
ותודה, החמיא לי.
אמאלהההה
מתי כתבת את זהה?
אני חייבת לדעתת
זה קריטי לי מאודד
זה מושלםם
תודה, עמית..
כתבתי את זה ב(הולכת לבדוק):
יום שלישי ב' אלול, בלילה.
למה?
ואוו אז…
כתבת כותרת שמזכירה לי ממש משהו שקרה השבוע…
טוב אז אין הקשר…
מעניין שזה כ"כ מזכירר
ריגשת אותי עם השיר הזהה
שומרתת לעצמי❤❤
איזו מתוקה את!
קראתי את השיר היפה שלך, שחוץ מהכתיבה הזורמת והמדהימה הזו, המסר שלו כל כך נוגע.
ריגשת אותי.
תודה, הארי.
החמאת לי..
ואני שמחה שנגע בך. ושריגש אותך.
מקווה שעשה לך טוב קצת.
אוף.
את מוכשרת. קטנטונת.
ואת נוגעת עמוק מידיי.
?
הומן.
תודה, מתוקה.
אוהבת.
?
חכם יפה וכנה.
מקסים, כתיבה מאלף
תודה, אחת מאלף.
שמחה שאהבת..
לקח לי זמן להצליח לנסח תגובה. אבל הנה, אני פה.
תודה לך על השיר הזה, על ההבנה, ועל הידיעה שאת תמיד פה אם אני צריכה?
יש פה דברים מדוייקים או כואבים מדי.
מסובך לי קצת להסביר מה אני מרגישה עכשיו. פקעת של תחושות חיוביות ושליליות שדי קשה להפריד.
אה.. שוב תודה. ואני.. בעז"ה יהיה בסדר והיה טוב. וזהו.
בטוש.
אני..
גם אין לי מילים כל כך.
כל כך מבינה את הערבוביה הזו שיש לך בלב.
כל הפקעת הזו..
גם אצלי עכשיו יש אחת כזו.
תודה לך בעצמך. מתוקה אחת.
אני אוהבת אותך.
יהיה טוב. הכי טוב שיכול להיות, בעזרת השם.
כתיבה יפיפייה ומלטפת.
מהממת שאת.
אבל אני לא מצליחה.
אני מפחדת. מתביישת. לא מאמינה באנשים.
בכל אופן פוסט מדויק ברמות.