תפריט
"אולי תתחי—"
בולמת
יש גבול לחוצפה
אבל בסוף גם זה מתפרץ.
אני בת עשרה חצופה
אמא מביטה בי לא מרוצה בעליל
אבא כבר מעיר לי על התנהגויות והתפרצויות
ואני כתגובה…
מתפרצת.
מה עושים?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
נושמים עמוק, מחושבים, ולומדים לשתוק .
סייג לחכמה שתיקה, ועוג יותר שמדובר בהורים.
ואני יודעת שזה קשה, אבל משתדלים.
הולכים ובודקים מה כ"כ מפריע לך. חוצפה אף פעם לא באה באוויר, לפעמים זה מחוסר רוגע נפשי מאוד עמוק, לפעמים זה בגלל בעיה בקשר שלך עם אמא.. לפעמים את פשוט מוציאה במקום עצב את מה זאת עוברת בצורת עצבים. תחשבי, על מה זה יושב? מה מציק לך ככה?
לפעמים חוצפה מגיע מאופי.
לא תמיד זה יושב על משו.
נכון..
אבל עדיין יש רמות, ויש צורה
יש גם חוצפה חיובית, כשזה לא חיובי צריך לבדוק מאיפה זה נובע
חוצפה לא באה מאופי
חוצפה באה ממטען כלשהו שאם הוא כל כך גדול זה נראה כמו אופי
אני לא מסכימה עם זה..
אני למשל נולדתי חצופה וזה לא בא בגיל ההתבגרות, זה ליווה אותי כל השנים.. עכשיו אני מבינה שיש אופי כזה באמת.
כשהיה לי רע זה היה מתורגם לחוצפה, ציניות וכו'..
כשהיה לי טוב זה היה מתורגם לתעוזה וחוצפה חיובית.
תשובה יפה שטערני, מזדהה.
לפעמים את יודעת מה מפריע לך גם בלי לבדוק.
ואז?
אז את יודעת מה מפריע לך, ואת יודעת שאת לא מוציאה דברים סתם את יודעת למגר את הסיבה שבגללה את מתחצפת ולא את התוצאה שזו החוצפה.
גם אני חצופה מאד.
ולכן מזדהה עם השאלה שלך.
איך הגדירו אותי ' אין לה עצם בלשון' (אומרת מה שהיא חושבת ורוצה וכו'.)
אצלי זה היה המון עבודה עצמית, המון.
עדיין יש פעמים שנפלטים לי משפטים ציניים או חוצפות למיניהם אבל זה כבר טפטופים משטח האויב, לא ממני.
בהצלחות:)
את מתבגרת. מה לעשות?
אגב, גם אני…
אני אמורה לתת לך עצות בתור חוצפנית לא קטנה??
גם לי זה מאוד מאוד קשה.
לא תמיד הולך לי.
אבל אני נורא מנסה להתאפק,לא לירות את כל מה שיושב לי על קצה הלשון.
תנסי את זה.
בהצלחה!❤
חושבים ומתחילים מחדש דף לבן. אל תשכחי את הבס״ד בהתחלת הדף יקרה.
הולכים לחדר, סוגרים את הדלת, מוציאים עצבים על משהו אחר או בוכים, וחוזרים רגועים כמה שאפשר.
אויש.
לא יודעת מה.
לבדוק תשורש..
כמו בלון, בסוף מתפוצצים..
כנל..אבל בעבר כשלא ידעתי לרסן את עצמי זה היה מגיע לרמות שהייתי מכנה את ההורים שלי מול אורחים וכזה..נוראי.
עם השנים לומדים לשתוק וזה קשה ואף אחד לא מעריך אותך על זה חוץ ממך כי את המילים שאת לא אומרת אף אחד לא שומע.
אניוואן, אני מעריכה אותך. לא מספיק, אבל מעריכה.
וכל כך מבינה.. את כל העצירות, הבלימות ברגע שאחרי האחרון אף אחד לא רואה.
אין מה לעשות, לרב חוצפה מגיעה בלי תכנון מראש, אם את אחת שאומרת ישר מה שקופץ לה לראש, תסבירי את זה להורים שלך ותאמרי שכשאת מתחצפת את לא מתכוונת לזה…
אם את מתכוונת לזה זה כבר משהו אחר שמצריך טיפול שונה…
אגב, יש לי גם שאלה, יש איסור להתחצף במחשבה? כאילו לחשוב מה הייתי עונה אם הייתי חוצפנית או משהו כזה?
אמא שלי אומרת שאני מתחילה להיות יותר מידי חוצפית?
ואני לא ממש נקראת בגיל העשרה. עברתי אותו איכשהו.
אז אין לי איך לעזור לך…
מצטערת?
אני לא חצופה בטבעי רק מעזה…