רבי, מתגעגעת.
כל פעם שזה מגיע, התוועדות משפחתית מלאת דמעות.
ההורים מעלים זכרונות. ג תמוז תשנ"ד.
אני רוצה לשתף אתכן קצת איך זה נראה מנקודת המבט של אמא שלי.
אנשים רוקדים ברחובות, משיח הגיע אלא מה?!?! אין מצב שזה קרה…
מהצד השני אנשים בוכים ולא מאמינים. איך זה שהשמש זרחה והכל כרגיל? זה לא יכול להיות! איך הילדים שלי לא יראו את הרבי, איך?! קריאות כאב.
סבא שלי קונה כרטיס טיסה בקונקורד (מטוס שהיה פעם שהיה טס פי אלף במהירות) כדי להיות שם.
שידור חי מניורק. העיניים לא מאמינות. הלב לא מכיל. אין, זה פשוט לא אמיתי.
בחדשות אומרים: התקופה של חב"ד נגמרה. אף אחד לא האמין שהיא רק תגדל ותשתכלל.
דמעות וריקודים. שני עולמות מנוגדים.
רבי, עד מתי?!?! אני מתגעגעת, רוצה לראות אותך באמת!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
אהבתי את הרגש שלך.
למרות שהדעות שלנו שונות.
כתבת יפהפה.
מהי הדעה שלך? 🙂
באמת מעניין אותי, כי כפי הידוע לי את לא חבדניקית.
(או שעד לא מזמן לא היית ;))
כלונו רוצים לראות את הרבי .
דמעות.
אוישש
אני איתך!! ❤️
We want moshiach now
מזדהה. געגועים…
צמרמורת. כל גופי רועד.
תודה לך על זה, כתבת ממש יפה!
טור! כמה זמן לא ראיתי אותך…
האמת שקשה לי להבין מה היה שם, כי לא הייתי שם.
ואין לי מושג מה זה, כי נולדתי למציאות כזו, של אחרי ג' תמוז.
תודה לכל המגיבות 🙂
תשמעי ממישהי ממקור ראשון, זה משנה את המבט.. ואני לפעמים שואלת את עצמי איך? איך זה יכול להיות שתהרגלנו למציאות כזה?
איבדתי את עצמי לכמה דקות
טור… אוף..
אני לא יודעת מה לומר. לא מצליחה.
רק מתנשמת כבד כבד.
רבי… בא כבר. בבקשה.
מתגעגעת.. כל כך מתגעגעת..