על עצמי.
אבל אולי זה נכון…
ושוב מכים בי
גלים שהופכים
את הכל.
וזה מוזר כל כך
שאין לי עדיין
אותי.
להחזיק בידיים
חשופות
את הלב שלי.
השרוט
המוכה
השבור לחתיכות.
וסתם לשמור
עליו.
שלא יפגע
מזה.
שלא ידע בו
כל הרע הזה.
המטשטש.
כי מה רציתי
כבר
שיהיה.
מה ביקשתי
שיקרה
מכל הרע הזה.
אני רק
ילדה.
ולא מצטדקת
שוב.
זה סתם
רחמים
על עצמי
על החיים
שלי.
שהפכו פתאום
לשל כולם
כל העולם.
–
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
הקטע הכי עצוב זה שאת מגלה שהרגשות שלך שקופים וכולם שותפים אליהם.
זה שורט חזק כל כך, והתוצאה זה שאוטמטית מחביאים אותם יותר חזק.
עצוב לי שזה קרה לך.
דמעות.
את מטורפת ילדה.
אני מחוברת לכתיבה שלך ברמות.
כי ככה.
הצלחות לך.
ולי.
אאוצ'.
למה הם הפכו לשל כולם?
ואוו
אהבתי!
אחלה של כתיבה יש לך!
לייק!
באלי להחזיק לך עכשיו את הלב. וזהו.
זה כאב לי כלכך.
אולי כי הזדהיתי קצת.
את מטורפת ילדה, שתדעי לך.
דייייי
עצוב…התמכרתי לכתיבה שלך שתדעי!!!
חיבוק ענק ממני מותק.