בוא נגיד שאני ילדה מאוד קשורה לכל מה שקשור לרוחניות. תפילות, חתת, לימוד.
שותה בצמא ורוצה עוד ועוד. אבל בפועל, אני לא מרגישה שזה ממלא אותי. החסר משטלת עליי ואני תוהה איך בדיוק כולם מרגישים סיפוק מלחיות חיים של תו״מ? ולמה אני מרגישה ככה? למה אצלי תמיד יהיה חסר?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
תניא למדת? הפנמת?
אולי כי את לא מספיק מעריכה כל מצווה ומעשה טוב שאת עושה?
את זה שזה מקשר אותך לקב"ה, משפיע על כל העולם לטובה…
תפנימי את זה. זה אמיתי ומספק ?
אם היא לומדת חת"ת מן הסתם היא גם לומדת תניא, לא?:)
מממ…
אני אישית, גם כשאני מספיקה לומר חת"ת, אני לא באמת לומדת ומפנימה את הנלמד…
כך שזה ממש לא מחייב.
אני לא יודעת מה לומר לך. בעצם אני כן יודעת, אני באותו מצב כמו שלך.
שותה חסידות, שותה מצוות, שותה הקב"ה, ונשארת צמאה.
הייתי בדיוק כזאתי פעם.. כולל התחושה.
לצערי היום כבר לא. ולא למעליותא.
מאחלת לך סוף אחר. (למרות שבאמת אף פעם לא סוף, ותמיד אפשר לשנות.
אומרת את זה לעצמי בעיקר)
אולי תוסיפי?
תכווני בתפילה ותביני מה שאת אומרת- זה בדוק, עלי.
הנפש שלי מחכה כבר להתפלל תפילת מנחה…
נראה לי את צריכה לעשות את זה אמיתי, לא ביובש ובנאליות.
לכוון.
ועוד משהו, לדעתי את צריכה (אממ חייבת) להשתמש בכשרונות שלך.
הם לא ניתנו לחינם, יש לכל דבר מטרה.
גם הבהמית צריכה לקבל, בכללי, בלי קשר,
אז להשתמש בכשרונות לטובה, ז"א נגיד כשרון ניהול- להפיק סרטונים על יהדות ולהפיץ ברשת.
כתיבה- לכתוב תסריטים, מאמרים עם מסרים טובים, סיפורי צדיקים וכו
משחק- להציג דברים טובים, להביא אותם בצורה מעניינת שייקלטו.
ציור והכל, כל דבר אפשר ביצירתיות להשתמש.
קיצר, בהצלחה!!
אגב ואל תבזבזי זמן, זה הכייי גורם לריקנות, פשוט- כי זה מרוקן! הזמן הזה ריק מתוכן..
כל מטרה שאת עושה ממלא אותך כל דבר שאת מגעיה אליו אחרי הרבה השתדלות ממלא אותך כלדבר קטן או גדול ממלא אותך כי הכל טוב לא קל אבל טוב אמיתי טהור אין משהו שבסוף תצטערי שעשית
אתה חובב בייסבול?" הנער הנהן לחיוב.
"איזו קבוצה אתה אוהד?"
"היאנקיז".
"האם אבא לוקח אותך לצפות במשחקים של היאנקיז?" השיב: "כן, רק לפני חודש הלכנו יחד לצפות במשחק באצטדיון הענק של הקבוצה ה'יאנקיז סטודיום'. אבל האמת היא שהמשחק היה מאכזב, הקבוצה שיחקה חלש, נפלה לפיגור רציני מול היריבה, ואבא ואני נטשנו מאוכזבים באמצע המשחק
רגע "וכשאתם עזבתם את האצטדיון, גם השחקנים נטשו את המשחק?"
"אנחנו, הצופים, איננו חלק מהמשחק אנחנו יכולים לברוח מתי שרוצים. השחקנים הם חלק מהמשחק, הם חייבים להיאבק עד הרגע האחרון כדי לשנות את המגמה ולנצח".
ביהדות אין צופים מהצד, כל אחד הוא שחקן. כל אדם קיבל מהקב"ה שליחות אישית וייחודית המיועדת רק לו, שרק הוא יכול לבצע הכי טוב שאפשר. בכל רגע עומדת הבחירה האם להיות צופה או לרדת למגרש ולהיות שחקן פעיל ולבצע את התפקיד הכי טוב שאפשר, זה מה שבאמת ממלא אותנו יום יום
לדעת שיש לנו חלק מהפזל לדעת שמה שאני עושה משנה את העולם מטהר את העולם
זה שאלה שכדאי לשאול מישהו בוגר, אם אין לך משפיעה או מישי שאת מקירה שאת מעיזה לשאול אותה אז ראלי באתר יש שאלות לבעלי מקצוע.. מה שלא יענו לך פה אנחנו סך הכול נערות וגם לנו יש ספקות כאלה… מה שחשוב שלא תשכחי לשאול!!! ואם תעשי את זה באתר אז כולנו נהנה
לי יש סוג של בעיה דומה אבל אחרת.
או שכן..לא יודעת.
אני צמאה לכל הדברים, לידע לאווירה.
כל פעם שאני שומעת משהו יפה על היהדות,
אני כזה אורמת "וואוו".
וכזה באלייי.
אבל לרוחניות אני מרגישה ממש רחוקה..
בקושי שומרת ועושה דברים..
אין יהודי רחוק. (הרבי אמר).
אז הוא לא הכיר אותי…
הכיר ועדיין מכיר. יותר משאת מכירה את עצמך
אוהו מכיר.
איך? הוא נעלם מעניינו עוד לפני שנולדתי… הסתלק או לא יודעת מה… נעלםם. לפני 26 שנה.. 9 שנים? לפני שנולדתי!!! אז איך בדיוק יכיר אותי?
אבל הוא לא איתנו.
אולי פשוט תמשיכי ותנסי למצוא את המקום שממלא אותך.
למדת דבר מלכות (שיחות מתנש"א ותשנ"ב)? זה פשוט וואווו! לי אישית ממש מוסיף חיות!
אולי יעזור לך לתת מהידע שלך?
לא יודעת.
תנסי ושיהיה לך בהצלחה!
למדתי בשיעור מחשבת ישראל שככה זה… תמיד נשארים צמאים לאלוקות וככל שלומדים יותר אז הצימאון גדול יותר….
יש על זה משל של בת מלך שהתחתנה עם בן עיר והוא כל הזמן ניסה לספק לה את מה שהיה לה פעם אבל היא תמיד התגעגעה לארמון
אבל ברורר שצריך ללמוד וזה הכי טוב, כי זו המטרה… ללמוד וללמוד ולהבין ולהפנים