העיקר לצאת
מתהלכת כמו רובוט,
הרצפה מצמררת את רגלי שוב,
מנסה לקום אבל החושך מפיל אותי חזרה.
לכודה בין רגש למישנהו בין רצוי למצוי.
הראש כואב, מנסה לברוח אבל אי אפשר, כאשר הכל מתרחש בתוכי.
ואז נפל אסימון, אני צריכה עזרה.
אבל מה לעשות שאם אני לא אפעל, לא יעזור כלום.
וזה לא נגמר.
אבל האוויר כן.
זה שום דבר בסוף הכל יסתדר, עוברים לי קולות בראש.
והמחנק בגרון. קשה להתרומם, אני צועקת בלב.
רואה מטושטש, הדמעות שוב בעיניי
מקווה שזה סיוט להתעורר ודי.
כמו סלט המציאות, סלט עם שני צבעים ואני בוחרת לברוח, כן מעצמי.
בורחת, מקיאה את ההרגשה הרעה,
את המציאות, הדימיון, את הלבן והשחור שנישקפים מן החלון,
מרגישה בחילה, מקיאה את הנשמה.
ואז, אחרי הפירוק, חוזרת, מתגברת.
מן המעיין האין סוף שבי כוחות שואבת
ובחשש מה את העין פותחת לא מצפה לכלום.
ריקה מבפנים, מדעות שליליות.
שמש, פרחים,
חתולה ציפורים ופרפרים,
אגם עם מים צלולים,
הרמוניה של צבעים.
החל בירוק צומח וחום מלבלב
וכלה בסגול פורח ואדום אוהב.
ונותרה מאז רק שאלה מוזרה
– האם עד היום חייתי באשליה…?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
לא הבנת כלום, אבל הבנתי בעצם הכל.
כמה שזה קסום לראות תהליך כזה במילים.
?
איייההה כואבב.
נורא.
ונכון.
הגעתי גם למסקנה הזאת..
חבל על הדרך בלי המסכנה בסוף !
אמ.. תיארת התקף חרדה?
אוי, זה סיוט אמיתי.
הצלחות לך, מקווה שתצאי מזה מהר..
יותר מהר לפחות מהזמן שלוקח לפוסט לעלות חחחח ?
אני חושבת שיש הרבה שחיים באשליה.
לכן אני יצאתי משם למקום טוב.
תעשי כמוני
ווואו
זה היה עוצמתי
כתבת על עצמך?
(התקף חרדה, אני לא טועה?)
לא על חברה הפעם דווקא!
אני לא יודעת מה להגיב… באמת.
זה יפה מצד אחד וכואב מצד שני, והכי אמיתי שיש.
אז קבלי את תגובתי הלא מהוקצעת… ?
אעאעאעעע אמאא
מה זה היה?!
עוצמתי מדי. צמרמורת.
והסוף.. בום ללב.
את כותבת מדהים!
מהמם מהמם מהמם
וכואבב
הכתיבה שלך מטריפההה
תודהה מתוקה אחת !!