מבולבלת!

איך להתנהל עם טיפול רגשי?
אני בטיפול רגשי כבר שנה וחצי ולאחרונה שמתי לב למשהו.
אני משתפת אותה באמת בדברים די נסתרים, אבל יש דברים שאני פשוט לא מצליחה להגיד לה, והדברים האלה יושבים עלי ומעיקים עלי ביומיום, אז איך הטיפול יעזור אם אני לא אספר לה על זה?

מצד שני, אני ממש ממש מתביישת לספר לה ולהסתכל לה בעיניים ושהיא תסתכל עלי. מלחיץ אותי מה היא תחשוב. אולי כי היא מכירה אותי הרבה זמן ויודעת עלי הרבה דברים אני לא מעיזה לשתף?

ועוד משהו, איך בדיוק אני אמורה להרגיש שהטיפול עוזר? איך רואים את זה? אני לא חושבת שהתקדמתי משנה שעברה.

ובמפגש האחרון היא כאילו "הייתה נגדי". זה ממש עיצבן אותי. כי היא בכלל מישהי שרק פעם בשבוע אני אצלה והיא לא נמצאת איתי בזמן אמת כשקורים דברים והיא לא חווה אותם כמוני!!

יקרה, אהבתי את השאלות שלך מאוד מאוד!
אני רוצה ברשותך לפרק את השאלות אחת לאחת, ולהגיב לכל אחת בנפרד. כי כל אחת בפני עצמה היא חשובה. ובע"ה שיהיה לך לתועלת.

את שואלת, איך הטיפול יעזור אם לא תספרי למטפלת הכל?

ברור שכשהולכים לטיפול בשיחות, השיחה חשובה. צריך לדבר, צריך להביא דוגמאות ולשתף מהעולם הפנימי שלך. זה ממש נכון. מצד שני, יש דברים שאפשר להסיק מסקנות מעניין אחד לשני, גם אם לא סיפרת הכל.

לדוגמא? אם הגעת לטיפול על רקע דימוי עצמי נמוך, ולמדת כמה כלים איך לזהות את הכוחות בתוכך, אז בע"ה יש דברים בחיים שתוכלי לפתור בעצמך לפי הכלים שלמדת ובלי לספר אותם למטפלת. כי את כבר יודעת לבד מה לעשות. ובעצם, זה הרעיון של טיפול – עזרה לתקופה. לא קביים לכל החיים.

אז כשאת שואלת "איך הטיפול יעזור אם לא אספר" – את צריכה לבדוק עם עצמך האם מדובר בעניינים שאף פעם לא פתחת אותם ואין לך עדיין כלים להתמודד איתם, או שאולי אלו דברים שכן תוכלי להתמודד איתם, כי כן שיתפת בדברים דומים בעבר.

הבושה לחשוף
את מתארת כמה זה יכול להיות מביך לשבת מול מישהי ולספר לך משהו אישי, כשאת חשופה למבטים שלה, למה שהיא חושבת עליך. וכן, בהחלט יכול להיות שדווקא משום שהיא מכירה אותך את מהססת. את חוששת שהיא פתאום תראה אותך באור אחר.

שאלה נפלאה. וחשש הגיוני.

על זה הייתי אומרת לך: "תגידי לה את זה בדיוק!"

תגידי לה שיש לך דברים שאת רוצה לשתף אבל זה ממש מביך. שאת חוששת איך היא תקבל את זה. שאת לא רוצה לייצר על עצמך תדמית שלילית.

תני לה להכיר את החששות שלך עוד לפני שאת בכלל נכנסת לעניין עצמו.

תראי איך היא מקבלת את זה ומה היא מגיבה לך עוד לפני שאת פותחת את הלב. היא מכבדת את הרגשות שלך? היא נותנת לך הרגשה טובה לספר? היא מקלילה את העניין?

למה לך לפחד לבד? בשביל זה היא פה… תני לה לעבוד קשה ולשכנע אותך ששווה לפתוח את הלב מולה בעוד פרטים שהיא עדיין לא יודעת 🙂

המטפלת יכולה להיות נגדי?!
במפגש האחרון הרגשת שהיא כאילו "נגדך". לא הסכימה איתך.

וזה מעצבן, ברור. גם בגלל שהיא לא חווה את הדברים כמוך, וגם בגלל שסתם ככה, יותר נעים שמסכימים אותנו מאשר כשמתווכחים איתנו.

אז, פה אני אהיה זהירה יותר, כי אין לי מושג על מה התווכחתן.

אי אפשר להתווכח איתך על מה שהרגשת, גם אם מי שעומדת מולך חושבת שאת יכולה לראות את הדברים אחרת.

אפשר לנסות לשכנע אותך, לתת לך עוד כיווני ראיה, אולי בסוף גם ההרגשה שלך תשתנה. אבל להכריח אותך להרגיש אחרת – זה יהיה קצת בעייתי והרבה מעצבן.

אז למה היא היתה נגדך? יכולות להיות לכך כל מיני סיבות.

לפעמים מטפלת יכולה להשתמש ב"התנגדות אליך" ככלי מכוון. היא רוצה שתחדדי לעצמך מסקנות שלך ולכן היא "הולכת נגדך" בכוונה כדי שתיאלצי להתווכח ולמצוא סיבות חזקות לטענותייך.

זה כלי מצויין בשבילך, אבל הוא בהחלט יכול לעצבן.

סיבה נוספת שיכולה להיות – היא מאוד מאוד רצתה לטובתך שתסתכלי על הדברים אחרת. ולכן היתה נחושה להציג את הדברים בדיעה אחרת משלך. ושוב, זה נשאר מעצבן.

סיבה אחרונה יכולה להיות – סיבה שאינני יודעת 🙂 אולי היה לה שיקול אחר שלא לקחתי בחשבון. אבל…

גם כאן אני חוזרת למה שכתבתי לך לגבי שאלתך השניה – דברי איתה על זה. ספרי לה שזה היה מעצבן איך שהיא דיברה בפעם הקודמת. מותר לך! זו העבודה שלה! נצלי את ההזדמנות להעיז מה שלפעמים אינך מעיזה מול אנשים. מעניין מה היא תגיד לך…

בהצלחה יקירתי! שיהיה לך ולקוראות לתועלת.