אבל זה לא מעודד
הוא מעיף אלי מבט. מסתכל עלי כמה שניות בודק איך אני נראית. רואים שהוא חושב. אולי מה להגיב. אולי אם בכלל להגיב.
ואז יוצאות מילים.
ואני סותמת. או שמתחילה לריב. תלוי אם יש לי זמן ואני לא חייבת לצאת ובאיזה מצב רוח אני.
זה נראה שיש לי שריון, שכבר שום דבר לא חודר. כי אנחנו רבים. אז סעי כפרה מה את מתלוננת.
אבל לא.
אח"כ שאני לבד שגמרנו לריב ולצעוק ואחרי 80 של "ששששש ונמאס שאת רבה כל הזמן", אני יושבת עם עצמי. עם אוזניות. עם הטלפון. וכלום. חושבת.
חושבת על המילים שאמרת.
חושבת על מה שלא אמרת.
חושבת על ההבדל בין פעם להיום, ובכלל שאנחנו תוקעים בבית (ככה זה שאני כותבת עכשיו. לוידעת מה יקרה כשזה יעלה) אז יש הרבה יותר התנגשויות.
וזה כואב. זה דוקר. מתאפקת לא לקלל. אבל יש דברים שיוצאים בשקט. כי די יש גבול אני לא שק חבטות.
אני לא בוכה אבל בלב…
מחפשת מישהי לדבר איתה, אבל אין.
אני לבד.
אני עם עצמי.
לא לא חושבת שאני מסכנה אם מישהי הבינה ככה מפה, אני מתה על החיים שלי
כן יש זמנים שאנחנו ביחד. כי אחרי הכל אתה אבא שלי. צוחקים עם כולם.
אבל מרגיש לי צבוע. מידי.
כי בלב, באמת, אני פוחדת ממך פ ו ח ד ת
אלוקים יודע עד כמה
ולא, לא בגלל המילים שאתה אומר. כי אם תדע מי אני באמת – חוץ מלהעיף אותי מהבית תעשה הכל.
וזה מפחיד אותי.
רק מזה אני בוכה.
אבל למה? אני אויבת שלך? אתה שלי?
למה זה צריך להיות ככה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
אווף. זה כאוב ברמות אחרות.
את לא אמורה לפחד ממנו. אבל זה די הגיוני אם את עושה דברים שהוא לא יאהב בלי שהוא יודע..
זה בחירה. לעשות מאחורי הגב ולהיות לחוצים כל הזמן, או שעדיף שלא בכלל.. או לומר להם.
אני בחרתי בלומר להם, כדי שיהיה לי חיים קלים יותר.
הצלחות רבות.
מזכיר לי את חברה שלי
לא כתיבה שלה בעליל אבל אני כבר לא יודעת עליה כלום?
זה כואב וקשה ולא יודעת מה להגיד לך
ואם זה את אז כנראה שבריחה לא תעזור כאן ממ
רוב התקריות מגיעות מחוסר אמון וחוסר הבנה.
תעבדי על זה, חבל על הקשר שלכם.
אז כן, גם אם דה לא מעודד אותך אגיד לך דבר אחד: הזדהות!!!?
אני חושבת שפשוט ליהיות כנה או לחשב מסלול מחדש (כמובן, אם את מרוצה מאיך שבא לך אז לכי על הכנות…)
דבר שני זה שלפעמים גמאני הייתי בטוחה שיעיפו אותי מהבית ואפילו ברחתי פעמיים אבל בסופו של דבר אבא ואמא אוהבים את הילדים שלהם אז אני לא בטוחה שזה יקרה…
אולי תנסי לעשות מה שהוא רוצה?
ואת מדהימה, אני מבינה את הקושי שלך ממש…
מצטערת
האמת שהסכמתי עם גלים מתנפצים, למרות שזה שיא הקשה…
לצערי
אני מזדהה.?
אוהבת אותך
מאחלת לך שתמצאי את עצמך
ושתראי שהחיים טובים