הוא לא מחסן?
חה. חה. חה.
תשמעו קטע הורס.
מישהי באה אלי להתיעץ איתי בקשר למשהו, שהיא התלבטה האם לספר משהו לאמא שלה.
עכשיו ידעתי, שאם היא לא תספר זה יכול ממש להעיק עליה ועדיף שהיא תספר.
אז התחלתי לשכנע אותה בעדינות למה זה טוב שהיא כן תשתף את אמא שלה ולא תשאיר את זה בלב, ואז איכשהו גם הגעתי למשפט: "הלב הוא לא מחסן"
"תקשיבי, היית פעם במחסן של הבית שלנו? לא היית? לא נורא, עדיף שלא תיהיי כי הוא דחוס ברמות שאת לא מבינה. אבל האמת שלפני פסח אנחנו תמיד מפנים חצי מהדברים שיש שם ופתאום רואים רצפה! עד הפעם הבאה שהוא נדחס…
עכשיו קחי לדוגמא את הלב שלך, אין לך אפשרות לעוד לב, נכון?
למה שלא תפני משם דברים? פתאום תגלי רגשות וכוחות, וגם זה פשוט יעשה לך טוב להוריד ממך משקל (פה צחקנו כי הילדה הזו רזה משהו מפחיד)"
סיימנו בסופו של דבר את השיחה אחרי שהיא באמת השתכנעה, והלכה לספר לאמא שלה.
חזרתי הביתה ברגל, באויר הזה של החורף אני יכולה ללכת שעות ולא להעצר, וחשבתי על מה שדיברנו.
ואז עלה בי צחוק מטורף ואירוני.
מטורף בגלל שהוא אירוני.
"אה, ברור פוֹקְס.
הלב הוא לא מחסן.
ברור, ברור.
ברור שהלב הוא לא מחסן אבל פשוט אם נעשה צילום ללב שלך מבפנים יראו ממש בגילוי את נס "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים". כי איכשהו על פניו נראה שאי אפשר להכניס ללב שלך אפילו סיכה אבל גם איכשהו את מצליחה להכניס לשם לא סיכה, אלא טרקטור! ועכשיו את משכנעת בנות אחרות לספר דברים כי הלב הוא לא מחסן?
ממש מעניין!"
הפסקתי ללכת,
התחלתי לרוץ.
רק לברוח מהקולות האלה.
לברוח!
לברוח!
לברוח!
הלב שלי הוא לא מחסן.
הוא וילה של 5 קומות עם 3 מפלסים וחצר ענקית.
ורק השדים שוכנים שם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
ואוווווווווווווווווווווווו, אזו תובנהההה, את מדהימההה!
והכתיבה שלך כובשתתת ומצחיקהה, מלא הומר עם אמת… חחחחח, או להפך, מלא אמת עם הומור….
אעע.
איזה אאוצ' חטפתי.
אויי נגעת בי עמוקקק
אעעע. מה זה היה? מה אני אמורה להגיד עכשו???
וואו.
פוקס, את מזכירה לי את עצמי בכל מיני קטעים.
לוידעת מה להגיד.
זה היה כנה ויפהפה מבחינת המודעות שלך.
אני באה לגור אצלך ילדה
לא ממליצה לך.
איך כתוב?
רק השדים שוכנים שם.
עמוק.. אבל כולם צריכות לשתף,
מסכימה שיש דברים שלא, ועדיף שיישארו עמוק בפנים.
אבל רוב הדברים כדאי שכן.
אחרת הכל יתפוצץ. גם מה שלא רצית ייצא החוצה.
בהצלחה נשמה!
השפתיים שלי נשוכות עכשיו עד כאב.
פוקס, כל כך צדקת במה שאמרת לחברה שלך.. ואת יודעת אתזה.
אז תנסי להחדיר גם אליך.. או שתחפשי חברה עם כושר שכנוע כשלך שתגיד לך את אותם דברים;)
ובאמת, תשחררי. הלב הוא לא מחסן;)
נ.ב. לא רק לפני פסח, יותר תכוף
נ.ב.ב. (או שכותבים נ.נ.ב.??) כתיבה שנונה ויפה:)
אומייגד. הכי אירוני שיש.
והכי כאוב שיש.
אאוץ'.
את יודעת פוקס? את העלת לי עכשיו דמעות לעיניים.
כי אני יודעת להגיד לכולם מה בדיוק צריך לעשות, לשתף כמובן. אבל אצלי? לא, אני לא צריכה לשתף, לא צריך.
ושוב אני מתמודדת לבד.
אז רק רציתי לומר לך שאת גיבורה.
אוהבת?
אני נותרתי חסרת מילים כרגע. זה הימם אותי.
אבל עכשיו קצת רוקנת את הלב. כמה שדים הסתלקו?
את בנאדם מוכשרר, מודע לעצמו, מלא בחשיבה עצמית וזה מדהיםם, זה מדהים אותי כל פעם מחדש!
תובנות יפייפיות!
לא שבעתי, פוקס, לא שבעתי! רוצה עוד!
אוחחחצצצצ
אני יודעת שהתגובה שלי תראה קצת לא לעניין אבל בכל זאת:
את מתוקה.
אני לא אוהבת את המשפט הזה בכלל.
שונאת אותו יותר נכון. עם הטון הזה של כל המורות והמנהלות והיועצות והחברות התמימות והנשמות הטובות.
אה, וואלה, הלב הוא לא מחסן?? פשששיייי לא ידעתי.
עזרתם!!!
אני אוהבת אותך פוקס.
פוקס, יקירתי. דבר ראשון- אני בשוק פה. הכתיבה שלך היא תמיד בום לפנים.
דבר ראשון, תסתכלי בסוף הפוסט, למטה בצד שמאל. את רואה את המשפט? כן כן. תתחילי לכתוב על עצמך דברים טובים, מדהימה שכמוך. תשפכי על עצמך אהבה, כי רק ככה הלב יוכל להירפא.
מקווה שהכתיבה פה עוזרת קצת להוריד מהמשקל על הלב… אוהבת אותך באמת. ????
וואהווווווו
אחד הקטעים המטורפים!
בדיוק חשבתי על רעיון שיקפיצו מידי פעם פוסטים מהעבר…
אבל לבינתיים בזמני הפנוי אני משוטטת בחיפוש ומוצאת דברים מעניינים
אז הייתי חייבת להגיב…
פוקס, מטורף, כתיבה אלופה ממש!