חסידית בחלומות.

לפני השינה, לפני החלום. לראות אותך רבי, זה החלום.
שקט. חושך. לילה.
רעשים רחוקים מאי שם נדמים להם. מרפים. נושמים עמוק.
צרחות חדות של שקט שליו. דממה עמוקה.
עלטה סמיכה וקרה. הרוח מאי שם שורקת. הדי קולות מתפצפצים.
שוכבת בדממה. מעבירה בראש, אלפי מקרים, דיבורים, מעשים.
חשבון נפש על יותר משתיים עשרה שעות אחרונות.
השקט צולל לאין סוף. עלטה.
מתהפכת בשמיכה. מקפיצה מקרה שהיה, עם חברה, מנתחת התנהגות.
ההבנה צובטת. מצטמררת.
להשתפר בהנהגה את מוכרחה, לורם.
בוהה בנקודה כהה. מלטפת כוכב זורח במבט. דומם.
מחר תכווני בקריאת שמע, לורם.
כן, מאפסנת את המידע בראש. בין ההחלטה של היום, למבחן של מחר.
עפעפי נעצמות. הדממה שורקת לי, מחזירה לה חיוך.
נושפת לאי שם. מלטפת כוכב, מחייכת.
ממלמלת קריאת שמע, ממליכה מלכות. חולמת.
נושמת, נושפת, נרדמתי.
נרדמתי כמו חסידה. הלא כן?
המחר שלי יהיה יותר טוב מהיום, המהות שלי תתעלה, במעשה קטן, פצפון, וחד פעמי, שלא עשיתי אתמול.
אז רבי, אני יכולה להיקרא חסידה שלך?
גם אם לפעמים יכולים לעבור יומיים בלי שום תפילה, וגם אם בכלל אין לי משפיעה.
אני שואפת להיות טובה, ויודעת שאתה כאן איתי.
אוהבת.