ההווה, הרגע.

שם למעלה
עוד יום ועוד דקה
שאני מנסה לעבור ולהמשיך הלאה
להסתכל קדימה
להתמקד בנקודה
אבל הבעיה
שאני על הדרך מעבדת את עצמי
מעבדת את מי שאני
כי כמו שאמרתי אני מסתכלת קדימה
אבל מעבדת את הווה את הרגע
למה? ככה
זו שאלה טובה
אולי בהמשך אני אחפש תשובה
או שזה די ברור לדעתי
אני מנסה לברוח מהקושי
אני מדמיינת את העתיד
ובלי שאני שמה לב על עצמי זה יותר מכביד
אבל מי יודע?
מי שמעה?
מה אכפת לי או לה?
זה היה ציני הרגע הזה
שני השורות הראשונות מלמעלה
ציניות
סוג של עוקצניות
שאני מרגישה שזה מה שמוציא אותי מהמציאות
שמה שמחזיק אותי שם למעלה
מעל הגלים שעוברים
הסוערים
ולפצעים הם מכאיבים
אבל את הראש למעלה להשאיר חייבים
אתם יודעים יש סיכוי שניפגש בגל הבא
אבל בבקשה שזה לא יקרה בקרקעית שם למטה!
אני לא רוצה
זה קשה מדי לחזור למטה
אז נפגשים למעלה כע? !
כי למטה מבחינתי זו לא אופציה