תפריט
תמיד נשארת מאחור…
אני
זו ההיא
שמאחורי הקלעים
מושכת בחוטים
אבל אף פעם לא על הבמה
לא מוכנה
הכי שקטה
בכתה
ויש לה מה להשמיע…
מפחדת
מדעת הקהל
שמוריד לה את המורל
ולמרות
חוש המשחק המעולה
מפחדת
וחום גופה עולה
לא מוכנה
לשמוע מילה
בנוגע למשחק על במה
כותבת תסריט מהמם
ומסתתרת כמו עלה נידף ומסכן
והביטחון העצמי שלי
שלאפס שואף
והבמה שמאחורי גבי
גורמת לי לשתף
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
וואי איילה כתבת ממם וקצת הזדהתי..
באמת הרבה יותר נוח לי להיות מאחורי הקלעים לפעמים..
אוףף.
תגידי, וטוב לך ככה??
אני כלכך רוצה לעזור לך!
הממ, לאט לאט.
תתאמני על טקסטים מול המראה, תשחקי לפני חברה אחת.
בהדרגה, זה יכול לעזור אם מתאמנים על זה.
אויי זה מבאס נורא.
אבל אני הפוך נראלי חח? כאילו לא אוהבת להציג וכו אבל לא מפחדת או מתביישת..
הצלחות לך… אם זה חשוב לך אני בטוחה שזהמשו שאפשר להתאמן ולעבוד עליו, אפילו להתחיל בקטן..
לפעמים זה טוב.
להיות מאחורי כל ההמולה.
ללכת לאט.
בשקט.
כמו כלה.
בצניעות.
בפשטות.
באהבה.
בענווה.
כשאור הזרקורים.
מופנה לאחר.
לפעמים אפשר.
לפעול הרבה יותר.
לאהוב.
לחשוב.
————-
בלי רצון לברוח.
איזה מהממתת
האמת שהזדהתי עם זה;)
לדעתי,
זה ממש סבבה להיות במאחורי הקלעים..
תחשבי עלזה
כל מה שיש על הבמה,
את המושכת בחוטים;)
(דיברת על תסריט פשוט;))
כדי שכל זה יקרה –
את שם מאחורי הקלעים!
(וזה על הכללי;))
אבל אם את לא אוהבת אתזה..
תנסי לשנות משו..
או להעז ולצאת,
או לאהוב תמאחורה..
בהצלחה❤
כתבת את זה כמו שיר?❤ מהמםם
אאוצ אבל יש משהו חזק בלהיות המושכת בחוטים מאחורי הקלעים.
אני הכי אוהבת את אלה שמאחורי הקלעים
תכלס חייב אותם.
נכון שצריך את אלה שעל הבמה וכל השואו וזה אבל הכי חשוב זה הראש החושב
אני שתיהם ניראלי?
אולי בעצם פחות על הבמה מרצון אבל תמיד אני יגיע לשם
ואין מה לקנות באלה שעל הבמה, לפחות בי
זה ניראה כייף אבל זה לא כזה
בהצלחה לך ושתמצאי את הכייף שלך איפה שאת נמצאת
❤
ואווו יפההה!
מבינה אותך האמת!
חושבת שגמאני קצת ככה..
יואו את מהממת!!
וכתבת ממש יפה!!
ממש החזרת אותי לאיך שהייתי פעם, ושתדעי לך שלבנות מהסוג הזה אני הכי מתחברת.
אאוצ'…. הרבה זמן שפוסט לא נגע בי ככה…
איילה, כתבת שאת מפחדת מדעת הקהל. ממה את פוחדת? שהם יגידו שאת לא טובה?
אבל חוש המשחק שלה מעולה
והבמה שמאחורי גבה קוראת לה
שתעזוב את מאחוריי הקלעים
ותתחיל לשחק
בזוהר שהוא רק שלה…
יש את הקסם המיוחד של מאחוריי הקלעים
ויש את הזוהר ששייך רק לבמה
אני לא אומרת לך לבחור… לכי עם ליבך הטהור?
אני
זו ההיא
שמאחורי הקלעים
מושכת בחוטים
מה רע?
ווואו
מתוקה!!
אוהבתתת
בהצלחה!
כתיבה מטריפה!
נכבשתי!!
את מוכשרת ברמותת
~~
מזדהה
ברמות
עצומות
אני חושבת שאת צריכה להיות גאה בעצמך.
נכון שלפעמים זה חונק ובא לך רק להיות בקדימה ובאור,
אבל אני חושבת שלכתוב תסריט הרבה יותר חכם מאשר להציג.
הרבה יותר עמוק, הרבה יותר נוגע.
קבלי את הערכתי.
לא יותר חכם,
לא להוריד אחרים בבקשה.
🙂
אבל ברור שמאחורי הקלעים זה משהו אדיר וכו
להציג זה גם אומנות
אוי מבאס.
לפעמים אולי זה יותר יפה ונעים להיות ככה מאחורי הקלעים.. יש לזה המון יתרונות לדעתי. אבל אם זה כי את לא מסוגלת, משהו לא נותן לך, אז זה כבר עניין אחר שצריכים לעבוד עליו..
את צריכה לצאת מזה. בשבילך!
תלכי לאט לאט. בקצב שלך.
בהצלחה יקרה!!
אוקי, אז…
ראיתי פוסט בעל שם מעניין,
והשתעממתי בזום.
אני נכנסת, ורואה…
'מאחורי הקלעים'
של…
אילה גלבוע!!!!!!
אני המומה.
בכלל לא ראיתי שהוא עלה!
אז… סליחה שלא עניתי לתגובות המדהימות שלכן.
מטען נייד- את צודקת, בחרתי להתבטא בשיר כי ככה יותר קליל, אבל ככה גם לא כל כך מובן… תודה לך.
לורם איפסום דולור- כן, טוב לי ככה, אבל לא פירטתי את הבעיה כמו שצריך, זו בעיה שלי… תודה על הנכונות והרצון לעזור.
פנרס- אני לא ממש רוצה להציג… אני מציגה עם אחיות שלי והן ממליצות לי לפנות לטלי אברהמי… אני אפרט בהמשך את הבעיה. בלי שיר, מהלב.
גלים מתנפצים- וואי אני אוהבת את האופי שלך… זה לא מבאס. אין לי אישית בעיה עם זה. אפרט בהמשך…
פאפית- אהבתי את השם שלך… תודה! כתבת מהמם! יש לך כשרון! את צודקת, זה באמת טוב, לא חשבתי אחרת. לחזור על המנטרה? אפרט בהמשך…
מישהי אחת- תודה. את צודקת לחלוטין. האמת שלא רק תסריט פשוט, לפעמים גם נורא מורכב… לא, אני לא רוצה לשנות. טוב לי איך שאני, לסביבה לא כל כך… ושוב, אפרט בהמשך…
אניוואן- צודקת לחלוטיןןןן. זה הרבה יותר מושך אותי… תודה לך.
Tickal- תודה. צודקת לחלוטין! אבל גם בלי השחקנים אין כלום…
ים סוער- זה דווקא טוב. תלוי איך מסתכלים על זה ואיך הסביבה מקבלת את זה…
מושקי ס.- תודה. אין לי מושג איזה סוג את אבל אני מתחברת לסוג שמחמיא גם בלי סיבה…
מישל- תודה לך. כתבת מטריףףףף! האמת שהלב שלי אוהב את השקט, אוהב ששוכחים מקיומי, אבל… אפרט בהמשך…
דגיגה- צודקת. אין רע. אבל הסביבה…
אני זו אני בשם בדוי- אם באמת את זו את ורק השם בדוי- אני מאוד אשמח להתחבר אליך. תודה!
שר- תודה לך! אחיות לצרה… (או למזל?)
motek- תודה לך. זה דווקא לא מסנוור או משהו, אבל… שוב: אפרט בהמשך.
בת מוזרה- (או שלא)- תודה לך. את צודקת בהחלט.
ובכן:
אני- יש לי חוש משחק של אחד למליון. (זו לא גאווה, בשביל שתבינו…) אחיות שלי וההורים שלי רועשים, ולמרות שחוש המשחק שלהן לא כזה מושלם, הן מופיעות ולא מפחדות.
ורק אני-
שקטה,
מופנמת.
פחדנית?
אני מפחדת מדעת קהל שלא תחמיא ותבקר נורא.
אבל אחרי כל מופע כזה שאמא שלי ניגשת אלי ושואלת אותי:
"את מציגה מדהים, למה רקדת? את אמורה להיות תפקיד ראשי"! אני מגמגמת ומסבירה לה שלא רקדתי וכהנה וכהנה.
אבל-
אם חשבתי שבכך פתרתי את עצמי-
כי גם בריקוד אני מעולה לא פחות-
אז נכונה לי אכזבה.
"אז מתי שיחקת"? תמהה אמי. "לא זכור לי שראיתי אותך"?! אימצה את מוחה להזכר.
"לא שיחק"… אני מנסה להסביר.
"אז מה עשית? לא השתתפת"? אמי כבר כועסת ממש.
"לא אמא", אני מנסה להסביר. "אני כתבתי את התסריט, השירים ו"…
"התסריט היה מהמם". משסעת אותי אמי. "אבל אני רוצה שאת תציגי! שתעלי על הבמה! שימחאו לך כפיים"!
"אני מתביישת"… ניסיתי להתגונן, אך אמי דוחה את הניסיון בשתי ידיים.
"אז תפסיקי להתבייש"! פוסקת בקוצר רוח. וכשאנחנו מגיעים הביתה, אמי מספרת לאבי ליד אחיותי, והן לחברותיהן, והן לאחיותיהן ו…
אין סוף לגלגל.
ואני הופכת לעוף מוזר.
אני ילדה רגילה.
כמוך, וכמוך וכמוך.
אבל אני קצת (קצת הרבה) ביישנית, מופנמת.
אולי קצת תלויה מדי בדעת קהל?
אני מפחדת,
אבל טוב לי שאף אחת לא שמה לב אלי.
רק שיתנו לי את השקט שלי.
אני לא רוצה לעלות לבמה,
טוב לי במקום שלי,
אבל אז הסביבה…
לא מקבלת את זה כל כך.
מקווה שהבנתן…
זה אני. ממש אני.
אומנם לא בקטע של להציג.
אבל אני ביישנית ברמות, אני פתוחה רק אם אני מכירה את הבן אדם שמולי ממש טוב או לחילופין שאני לא מכירה אותו בכלל. מסובך.
אבל הלוואי שאני יתגבר על זה ביום מן הימים.
אני לא אמורה להרגיש ככה, הן בדיוק כמוני…
טוב, פה את אנונימית, וזה מצוין כי לפעמים חייב להתבטא.
אני גם די דומה בקטע של הפתיחות לאנשים, אבל הכל בגבול…