פרק 27
אף אדם לא אחראי על האושר שלך, רק את בעצמך אחראית על האושר שלך.
את יכולה להחליט אם להיות מושפעת מהסביבה, או להמשיך הלאה ללא שום התלבטות או מחשבה שניה.
האושר שלך הוא פנימי אינסופי, ולא בא משום גורם חיצוני.
הסביבה כמובן יכולה להשפיע על האושר שלך, אך את זאת שבוחרת אם היא תשפיע עליך.
חשוב לי לומר לך, שלא כדאי לך לעשות דברים בגלל מה שיחשבו או יגידו עליך, כי תמיד לאנשים יהיה מה להגיד לא משנה
מה תעשי ומה תגידי.
הכי חשוב איך את מרגישה כלפי הבחירות שלך. את הרי לא חיה בשביל אנשים אחרים, ורק את אחראית על האושר שלך!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
זה רעיון יפה…
האמת שאני באמת מאודד קפדנית על עצמי למהה עשיתי ככה ואוף מה עשית עכשיו..
תכלס אם זה היה מישהי אחרת הייתי מחליקה
השאלה אם אחרים יחליקו עלי כמו שאני מחליקה לאחרים…
את כותבת מאד חכם.
לייק.
העלת לי למודעות…
זה פוסט חשוב!
תודה לך…
את צודקת וחכמה מאד.
אבל זה לא יעבוד עליי.
אוהבת ממש את הבלוג שלך, שתדעי:)
וואו איזה יפה את כותבת:)..אבל זה לאו דווקא נכון.. כי הגיוני שבנאדם לא יאהב תצמו וגם יהיה לו קשה לפרגן לעצמו ולהעריך את עצמו..
אוקיי, קבלי ניסוי:
עצמי: זה פשוט מזעזע, אני לא מזהה את עצמי. מה זה הציונים האלו??
אני: קודם כל תירגעי נשמה, כמה קיבלת שככה את מזדעזעת?
…
טוב היתה פה התכתבות ענפה ונראה לי שנחסוך אותה ממך…
ככה היא נגמרה:
…
עצמי: לא, אני לא. אני פשוט לא מכירה את עצמי, לא מזהה. אני מבינה את עצמי כמו שאני מבינה אדם מהרחוב ולא יותר.
אני: עצמי את מייאשת אפילו אותי… בואי נדבר אחרי התעודות, סבבה?
עצמי: משתקלידי. תודה שאת מנסה. אני פשוט מקרה אבוד.
מבינה? אני פשוט מקרה אבוד. הגענו למבוי סתום ושום דבר לא יעזור.
טובטובב עכשיו כשאני קוראת את זה בחיים לא הייתי שולחת כזה משפט למישהי שצריכה עכשיו את העזרה שלי…
אז שידור חוזר:
עצמי: לא, אני לא. אני פשוט לא מכירה את עצמי, לא מזהה. אני מבינה את עצמי כמו שאני מבינה אדם מהרחוב ולא יותר.
אני: אז אני מבינה אותך.
עצמי: מה בדיוק את מבינה?
אני: אני מבינה שהציונים האלו לא משקפים אותך, שהלמידה מרחוק לא מתאימה לך, שההקלות לא מקילות בכלל… את יודעת מה עוד אני מבינה? שאת עכשיו נסערת. ואחרי התעודות כשתראי את הציונים האמיתיים את תהיי הרבה יותר רגועה… ואז נוכל לדבר באמת, ופשוט לצחוק מכל הסיפור… את לא חושבת?
עצמי: אבל איך את ככ בטוחה בעצמך שזה יהיה שונה?
אני: את האמת? אני בכלל לא בטוחה… רק את יכולה להיות בטוחה. את צריכה פשוט להאמין בעצמך, תעשי את המקסימום ותצפי למינימום. ותתפללי להשם, כי אחרי שסיימת את ההשתדלות שלך זה אך ורק בידיים שלו.
עצמי: את צודקת. אני מקרה שצריך הרבה תפילות?
אני: כולן צריכות תפילות. אולי את קצת שכחת מזה והנה השם בא להזכיר לך… אז מחר לא תשכחי, נכון??
עצמי: נכון:) תודה נשמהה את פשוט… לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך. מאירה לי את העיניים כל פעם מחדש(:
אני: בכיף נסיכה. סומכת עלייך:)
עצמי: 🙂
אני: ????
וככה ביניהן המשיכה השיחה יאמטידידאם דאמדאם הן דיברו כך סתם???
תודה מושקיס מסתבר שזה היה רעיון מצוין…
אייאי כמה שנמשיך ללמוד את החומר צריך פשוט להתנסות ורק ככה מפנימים, הנה למדתי עוד שיעור לחיים:)