לב אפור / 27

48
צפנת אריאל

עניין של אמון

לפרק הקודם

 

שיעור נביא.

בנות הכיתה ישבו בדממה, קשובות לקולה של המחנכת שפרה, וכל אחת בדרכה ניסתה להפנים את החומר הנלמד, בין אם בסיכום נמרץ, עיון בנביא, שרבוטים במחברת, או בהקשבה דרוכה.

שיעוריה של המורה שפרה, המחנכת הנערצת שלהן, מרתקים במיוחד ואי אפשר שלא להתמגנט אל הקסם ולהיות חלק מהשיעור.

ליבי ישבה לצידה של זהבה.

בהעברת המקומות בשבוע שעבר, החליטה המורה להשאיר אותן ביחד. הן לומדות מצוין והחברות שלהן תורמת האחת לשניה.

עיניה של ליבי בהו בלוח הכיתה ומחשבותיה הפליגו הרחק מהכיתה.

'היום יעבור שבוע מאז נדרשנו לשלם להם. אבא אמר שב"ה בניסי ניסים יש לנו את כל הכסף. מעניין אותי מאיפה… לפני שבוע הוא היה נראה טרוד ודואג, אבל נראה שחיהלה צדקה. פתאום הכסף הגיע ואיכשהו הכל הסתדר. למה אבא לא מספר לנו מאיפה הכסף? אולי הוא לא רוצה לומר שלקח עוד הלוואה? או שאולי הוא לא רוצה להגיד לנו שהוא הזדקק לצדקה? זה מטריד אותי אוף' ליבי פלטה אנחה של תסכול.

'מה יהיה כשאבא ייפגש עם אנשי השוק האפור? האם זה אכן יהיה הסוף להכל?' פחד התגנב לליבה.

"ליבי תקראי את הפסוק הבא" קולה של המורה העיר אותה ממחשבותיה.

"אני לא יודעת איפה אתן" ענתה ליבי. הנביא שלה היה בלוקר, ומולה נותר רק ספר אנגלית מאתמול.

"מה זאת אומרת? אנחנו לומדות כרגע בישעיה את פרק ס'. תקראי בבקשה את פסוק ט"ו" ביקשה המורה.

'למה היא לא מבינה שאני עסוקה במשהו אחר? למה אף אחד לא מבין את מה שעובר עלי?' באלפית השניה ליבי שינתה את כיוון מחשבתה, היא תשקיט את הכעס המתפרץ, ותאמר למורה בקצרה את הסיבה.
"אני מבינה. מישהי אחרת רוצה לקרוא את הפסוק?" המורה התקדמה הלאה, אם כי תמהה בליבה מה מעיק על ליבי עד כדי כך שהיא לא לומדת.

ליבי חשה הקלה.

הנה, היא הצליחה לבטא במילים את מה שהרגישה. הראש שלה נמצא במקום אחר לחלוטין והיא אומרת את זה בקול.

'זה בדיוק מה שחניתה לימדה אותי לעשות. להבין מה אני מרגישה, מה נכון ומתאים לי עכשיו ורק אז לענות. זה הצליח, ואפילו המורה קיבלה את זה' היא הרעידה את רגליה, סימן מובהק לאי שקט.

"מה יש ליבי?" זהבה עזבה את העט ואת מחברת הסיכומים.

"אני מוטרדת, ואני לא מצליחה ללמוד. זה הכל" ניסתה להרגיע, בעיקר את עצמה.

"אפשר לשאול במה?"

"הסיפור עם הכסף" ליבי ענתה בקצרה. היא רצתה לשמור על הפרטיות של הסיפור המשפחתי, מפני אוזניהן של חברותיה לכיתה.

"יש משהו שאני יכולה לעזור לך?"

"תודה זהבה, אבל אין במה"

"טוב, אני עדיין פה אם צריך" זהבה הבינה את הרמז הדק.

"תודה"
'יהיה לי טוב לצאת, להתאוורר קצת' האוויר בכיתה עמד, והיא רצתה אוויר צח ומרחבים פתוחים.

ליבי ניגשה אל דלת הכיתה "המורה אני כבר חוזרת" המורה הנהנה, מבינה את הצורך של ליבי.

בתקופה האחרונה היא הבחינה בשינוי שחל אצל ליבי, היא הפכה לתלמידה טובה יותר, מקשיבה ומשתתפת פעילה בשיעורים, גם המצב החברתי שלה השתפר, והיא סומכת עליה שאם באופן חריג היא זקוקה לצאת מהשיעור, אז היא מסכימה.

***

"היה לו מבט מפחיד כזה, עם עיניים שחורות גדולות, והיתה לו קרחת על הראש וריח לא נעים בכלל.

נתתי לו את המזוודה עם כל הכסף במקום שסוכם מראש.

אחרי רבע שעה בערך הוא יצא בחזרה מהבניין, ללא המזוודה. חשבתי שכבר הסוף שלי הגיע, והוא בא לעשות לי משהו, או שאולי יבקש ממני עוד כסף.. הוא אמר שהיה שם בדיוק כמה שהייתי צריך לשלם, ושאני אקח את הרגליים שלי ואעוף משם.." מיכאל סיים לשתף את בני משפחתו במאורעות היום.

"אבא איזה גיבור היית!" אמרה חיהלה בהתפעלות שהזכירה ילדה בת חמש שמתלהבת מאבא שלה.

"איך הצלחת?" שאלה אותו.

"הקב"ה עזר לי להתמודד ולגמור עם זה" למיכאל סיבה אחרת שתסביר איך זה שהוא אחרי חלום הבלהות ששינה את חייהם.

"אתן יודעות מה הכי חשוב בכל הסיפור הזה?" למיכאל היה חשוב להעביר את המסר הזה לבנותיו.

"רגע אבא, לא סיפרת לנו מאיפה כל הכסף…?" ליבי חשבה שכעת הוא הזמן הנכון שאבא יענה לה על זה.

"זה חסדי ה' ממש. סבא עזר לנו בסכום גדול" מיכאל נתן בדבורה מבט רב משמעות "וחלק נוסף מהסכום…" נראה היה שהוא נבוך "קיבלנו מהארגון שלנו".

'הארגון שלנו' כך קראו לו במשפחת קאופמן. הארגון שהפך אותם להורים לשתי בנות אחרי שנים ארוכות של ציפייה לילדים,

ובמהלך השנים הקשר אל הארגון היה באמצעות התרומות הגדולות שזרמו בעקביות, כאות הוקרה ותודה על המתנות היקרות שלהם, וכדי לאפשר לעוד זוגות להפוך להורים ולמשפחה.
"מיכאל, התחלת להגיד משהו לפני זה.. מה באמת הכי חשוב בכל הסיפור הזה?" שאלה דבורה.

"לעשות ביטוח דירה של צד ג', מקיף, וכולל תכולה וכולי וכולי…" חיהלה אמרה בצחוק. הרעיון של ביטוח דירה מצא חן בעיניה.

"כן. זה בטוח!" הסכימה דבורה עם חיהלה "זה מזכיר לי שכשאני ואבא חתמנו על רכישת הבית אצל עורך הדין, בעל הבית הקודם שאל אותנו אם עשינו כבר ביטוח. בהתחלה לא הבנו את החשיבות, והוא המליץ שנעשה תיכף ומיד. במשרדי הביטוח, היה איש שיווק טוב שהצליח לשווק לנו את הביטוח הכי הכי מבטיח! וכמובן גם הכי יקר, כן?!" שאלה רטורית.

"היום ב"ה אנחנו רואים כמה זה היה משתלם" חיהלה אמרה נרגשות, הבית שלהם ייבנה מחדש.

"אבל אני התכוונתי למשהו אחר" אמר מיכאל.
"בעולם היום סביבנו יש הרבה אנשים, חלקם עם כוונות טובות יותר וחלקם הרבה פחות. תמיד חשוב לבדוק את הדברים מכל הכיוונים, ולא ללכת על הדברים שנראים לנו בסדר ממבט ראשון.

אני חשבתי לתומי שזו עוד הלוואה רגילה והוגנת, אולם במחשבה שניה ובבדיקה נוספת, הייתי מגלה שהיה עדיף לי להסתדר בלעדיה…"

"אז מה? לא להאמין יותר לאנשים בעולם?" שאלה ליבי.

"להאמין באנשים בטוח לא, אחרי הכל אנחנו מצווים להאמין רק בהקב"ה, וחלילה לא לבני אדם. מה שכן חשוב, זה להאמין בו, שאנחנו נותנים אמון וסומכים על האנשים הנכונים, וזה כמובן אחרי שבדקנו מי הם ומה הם" הלקח היה צורב בעבורו, והוא הרגיש צורך לצעוק את זה לעולם.

"אני אומרת שהכי טוב, זה לא לתת אמון מלכתחילה וזהו" אמרה ליבי בביטחון גמור.

"אבל ליבי" חיהלה הרגישה צורך לומר גם את דעתה האישית בעניין, בימים האחרונים היא השתדלה להוריד פרופיל מול אחותה הבכורה, שחלילה לא תרגיש קטנה לידה. "זו הנטייה הבסיסית שלנו לומר לא. זה הופך אותנו לאנשים שליליים שסגורים בארבע האמות של עצמנו, לא לתת אמון באנשים ולהגיד לא זה הכי קל, אבל לפעמים הניסיון הוא דווקא להגיד כן!"

"כן בטח" לגלה בציניות "את חושבת שזה היה חכם מה שאבא עשה?" חיהלה נתנה מבט מהיר באבא, ליבי לאחרונה היתה קצת יותר מחושבת עם המילים שלה. מה קרה לה פתאום? היא לא שמה לב שהן עורכות שיחה משותפת גם עם ההורים? או אולי זה מצביע על כנות ופתיחות?

"זה לא עניין של חכם או לא. מלמעלה כבר נקבע שנעבור את כל מה שעברנו, ומה שצריך לקרות יקרה בכל דרך. אני רק חושבת שזה מדי מוקצן לאבד את האמון לגמרי באנשים, בגלל הסיפור שלנו… מבינה?"

"לא, אני לא מבינה" ליבי היתה עקשנית. העולם מבחינתה שרוף אחרי מה שהם עברו. את הלקח היא השליכה למקום הקיצוני ביותר.

"אז חבל" אמרה חיהלה לאחר שנגמרו לה המילים.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
מתגעגעת לחברה טובה
18
היי כולןןן הייתי רוצה שתתנו לי עצה בתגובות פליזז אז ככה, בזמן האחרון הרגשתי ש...
אני. שבירה.💔
פתק 15
צריך לשים עליי שלט שכתוב עליו באדום חזק- שביר!! צריך לעטוף אותי במליון עטיפות...
זו אני S, זועקת את זעקת האילמים
68
אני רוצה לזעוק את זעקת האילמים, אלו שלא מעיזים לזעוק. כולם חושבים שהחיים שלי ...
סתם משהו לומר לך מלב אל לב
icon_67
סתם משהו לומר לך מלב אל לב גם שאין חברות, ותמיד את בצד מסתכלת אל כולם במבט וש...
לא כל יום פורים.
73
אתמול, היה פורים. היום, נגמר. והלוואי הייתה האפשרות לשמור לי בשקית יפה- מעט מ...
זה היה היום האחרון
newEmotionIcon_03_42
אמאלה! את קולטת? עברו שנתיים וחצי. תגידי את עוד זוכרת? את הלילה הזה, שישבתי ל...
הלם קרב
80
דממה. אוויר נקי. אני נושמת. בוהה בנוף. הכל כאן רגוע. שלו. בוווום. באלגן. צעקו...
(ע)אובדת עצות
newEmotionIcon_03_38
אני לא מרגישה טוב בבית לא טוב לי אני עצובה ולא בגלל סיבה מסויימת פשוט לא באמת...
פוסטים חדשים
מתגעגעת לחברה טובה
היי כולןןן הייתי רוצה שתתנו לי עצה בתגובות פליזז אז ככה, בזמן האחרון הרגשתי ש...

אסתי

אני. שבירה.💔
צריך לשים עליי שלט שכתוב עליו באדום חזק- שביר!! צריך לעטוף אותי במליון עטיפות...

אוזניות ורודות

זו אני S, זועקת את זעקת האילמים
אני רוצה לזעוק את זעקת האילמים, אלו שלא מעיזים לזעוק. כולם חושבים שהחיים שלי ...

S

סתם משהו לומר לך מלב אל לב
סתם משהו לומר לך מלב אל לב גם שאין חברות, ותמיד את בצד מסתכלת אל כולם במבט וש...

Shoshi

לא כל יום פורים.
אתמול, היה פורים. היום, נגמר. והלוואי הייתה האפשרות לשמור לי בשקית יפה- מעט מ...

שיר הרס

זה היה היום האחרון
אמאלה! את קולטת? עברו שנתיים וחצי. תגידי את עוד זוכרת? את הלילה הזה, שישבתי ל...

דומיה נפשי

להתעלם זה כישרון...
רק מי שמתעלמת מעצמהמסוגלת להתעלם מהסביבה(תחליטו לבד אם זה טוב או לא)

שירבוטית

נפש טהורה
כאשר נוריד את ההסתכלות החיצונית על האדם , נוכל לראות את פנימיותו, את הנפש הזכ...

הדס

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *