לבד?

אני לא בטוחה שאני רוצה
במוצאי שבת של ניצבים- וילך, הייתי במצב רוח מוזר, והחלטתי שאני חייבת לבוא לסליחות, למרות שזה מאוחר.
כשהגיע השעה 12:25, אני ואבי הלכנו לבית הכנסת.
אני בת יחידה, ואמי הייתה עייפה.
כשהתחיל הסליחות, פתאום גיליתי שאני לבד בעזרת הנשים.
וואו. הרגשתי התעלות.
רק אני וה', אני ממש יכולה להיות פתוחה.
לגמרי.
חזרתי הביתה, והתפללתי שגם בחגים אני אהיה ככה, לבד.
מין חלום שכזה.

****

אחרי כמה ימים, הלכתי לישון, ופתאום אני חולמת.
אני חולמת שאני נמצאת בתיכון, וחברות שלי לידי.
ממש עוד כמה דקות ראש השנה, ואנחנו רצות לבית הכנסת, להספיק את התפילה.
והנה, התגשם החלום שלי ומצאתי פינה שקטה וטובה שאף אחד לא רואה. רק אני וה'.

הגשמתי חלום, אבל בחלום…
התבאסתי. ידעתי שבמציאות זה לא יקרה.

****

"יואו, היא חולה באמת?" זה המשפט הראשון ששמעתי כשנכנסתי לזום אחרי ראש השנה.
"לכו תדעו אולי היא ממציאה". אמרה משהי אחרת ועדיין לא קלטתי מי זאת.
"לא! היא שלחה לי הודעה! היא מאומתת!!" זאתי הצילה את המצב.
"רגע, מי חולה?" סוף סוף פציתי את פי.
"מושקי מאומתת לקורונה, עוד רגע כולנו בבידוד". זאתי אמרה וסגרה את הדיון.
ובאמת, כעבור שעתיים, קיבלתי הודעה מהתיכון שתלמידות כיתה __ צריכות להכנס לבידוד, עד י"ב תשרי.
החלום שלי התגשם, הפעם באמת,
אבל אופס,
לא ככה רציתי את היום כיפור שלי…