לרוץ לרוץ!-7

את רצה מ..? או רצה ל..?

תחשבי על זה רגע.

ותנסי לכתוב משהו שמבטא את זה.

שיר, סיפור או.. אגדה;)

שוב אני…
כשאני רצה אני לא רואה מה יש מאחור.
אני רואה רק מה שיש מקדימה.
כי אם אביט לאחור, אמעד.
ואם אביט קדימה- לעתיד- אצליח.
אל לנו להתמקד בעבר יתר על המידה.
קחו את מסקנות העבר וההווה. ותמשיכו לעתיד:)

נועם
אני מתנשפת
הדופק שלי מהיר
הדם עלה לי לפנים.
הריצה הזאת סוחטת אותי לגמרי, פיזית ונפשית.
תגידו לי להפסיק לנוח. אני לא יכולה, אני חייבת להשיג את ההוא שם, אני רואה רק את קצה הגלימה שלו, כנראה שהוא יותר מהיר ממני.
הדופק שלי והמהירות מתחרים בקצב מסחרר, חתיכת מאמץ.
"אממ סליחה, אדוני" אני צועקת, אתה שם שכל פעם שאני רואה את הגלימה שלך אתה רק מסתתר ורץ מהר יותר,
סליחחההה אתה שומע אותי??
משהו מושך אותי אליו ממגנט, לא יודעת.
הנה, הנה הגלימה שלו שוב! אני מגבירה מהירות, מנסה לראות משהו מעבר לפיסת הבד שמתחמקת ממני.
החכם עיניו בראשו, עכשיו העיניים שלי התמקדו בגלימה.
הרגל שלי נתקלה באבן, בום.
נפלתי. (האמת זה היה צפוי) השתטחתי על הרצפה מלוא קומתי ארצה, הפה התמלא בעפר, כל האנרגיות שמלאו אותי, חלפו עם הגלימה שנעלמה בפעם השביעית.
כל איבר השמיע איתות שמשהו לא בסדר, הגוף שלי דואב, הנפש שלי התאכזבה. וככה שכבתי על הרצפה שעה שעתיים או יותר, כבר לא היה איכפת לי מכלום, העייפות הפיזית ביחד עם זו הנפשית הולידו משהו אפל חשוד וחשוך.
לא היתה בי טיפת אנרגיה לקום.
הלילה ירד, ובתוך החושך הכי גדול הזה, אני רואה קצה של גלימה. לא מבינה מה קורה, אין לי כוח לצעוק אפילו לעזרה, משהו מתקרב אליי, קושר אותי בחבל אליו ורץ. והשיער שלי עף עם הרוח, השחר מתחיל לעלות ומשהו מושך ומושך.
אני מרפה ורצה את ריצת חיי, דופקת את מהירות האור ואנחנו רצים…
היי אתה שם שמושך אותי, תודה.
אני כבר לא רואה כלום, הכל עטוף באור שממלא אותי מבפנם ומבחוץ, אני מרגישה הבן אדם המאושר עלי אדמות.
הוא משך אותי אחריו
רצתי
הביא אותי המלך חדריו.

*באמצע ריצה*
הריצה של החיים

הברכיים רועדות
סחוטות מהמאמץ
הנשימה קטועה
אבל אני לא נכנעת
ממשיכה
עוברת עוד עשר מטר
כובשת עוד שביל
לא עוצרת
גם לא לרגע

הגרון יבש
הגוף כולו זועק אליי
משווע למנוחה
אבל אני מתעלמת ממנו
בשבילו
מכריחה את הרגליים להמשיך
בכוח

מבעד לעפעפיים החצי סגורים
המיוזעים
רואה אותו
מרווח, מזמין
מחייך אלי חיוך מתוק
רחב
כמעט כמוהו
ספסל
מסיטה את המבט
בכוח
יודעת
אני לא פה בשביל לנוח

והרגליים כבדות
מותשות
ממשיכות
והנה
מחניקה צרחה של התרגשות
זה הוא
מחכה שם
ממתין לי

בבת אחת מתמלאת אנרגיה
מאיצה את הקצב
גומעת את המרחק בשנייה
מחבקת
מתרגשת
"עשיתי את זה"
אני לוחשת
אליו
אליי

הגעתי
לשלט שלי
שקבעתי פה
בשבילי
ולא,
מדליה לא מונחת עליי
מחיאות כפיים לא מהדהדות סביבי
לא מצולמת
לא מתועדת
לא מוערצת
כן מאושרת
טופחת לעצמי על השכם
שהגעתי עד לפה
למרות הכל

שולחת אליו
מבט נוסף
אחרון לעכשיו
מבטיחה שנפגש שוב
ועוקרת אותו
שולחת ליעד הבא
חורטת אותו אצלי
בתוכי
בנשמתי

מכתפת את התרמיל
קושרת את השרוכים
מרימה את הרגליים
ומתחילה שוב
את הריצה של החיים שלי

רוצה לרצות
זוחלת,
ולא עובד.
הולכת,
ולא עובד.
הולכת מהר,
ולא עובד.
רצה,
ולא עובד.
רצה מרתון,
והיי
זה עובד!
סוף סוף השתחררתי!
הצלחתי לבכות,
להוציא עצבים,
להתפרק.
מסתבר שרק בריצה זה עובד.

שמונה ושתיים עשרה
לרוץ. להתקדם. ליפול…
לקום. להתקדם.
רק לא ליפול!…
מרגישה קצת בלי נשימה…
אוקיי, לנשום עמוק,
ושוב לרוץ..
מסתכלת לשעון, וללוח..
הזמן נגמר, השניה האחרונה מתארכת… יכולה להספיק!
מכופפת את הראש קצת, מגייסת תנופה מבפנים,
אחת שתיים אחת שתיים אחת
נותנת כל מה שקיבלתי באימונים.
שומרת על המסלול שלי, ומתקדמת עוד קצת
עוד הרבה
מכשול.
ימינה? שמאלה? אין זמן.
מזנקת מעל.
קו הסיום!
הידיעה שרגע אחד מביא אותי לשם- מדרבנת אותי…
מתגייסת
לנצח
אין סיכוי שהקורה שמונחת לפני כל קו סיום
תגרום לי להגיע על הראש במקום על הרגליים, נכון?

ככה אני מרגישה
או משתדלת להרגיש
עם כל ניסיון- ברגע האחרון לפני ההתגלות.

דבש ועוקץ
אצה רצה,
מתרוצצת.
מהכא להתם,
מפה לשם.
רצה ממני,
בורחת לשקט
לבועה,
לפנטזיה,
לאשליה מגוננת.
רצה רחוק,
כי צריך להספיק.
חיי הם הישרדות
של אלף רבדים.
לעשות, לעשות
ולא לעצור
כי מי יודע מתי
יכבו לי את האור.
אצה רצה,
מתרוצצת.
טרופת נשימה,
חסרת מנוחה
בלי כיוון,
בלי תמרון
בלי מטרה.
רק רצה, רצה, רצה….

פנקס עם נקודות
רצה רצה רצה… מה זה משנה?
רוצה רוצה רוצה… מאוד מאוד!
אתה לא מבין עד כמה…
הו, אבא אהוב שלי!..
אני פשוט רוצה שיהיה לך טוב.
ורוצה לדעת שזה טוב.
ורוצה שיקרה כבר…
אני מתפללת עליך כל יום, כל היום.
בכל תפילה שאני מתפללת, ובכל חת"ת שאני לומדת, תמיד תמיד, השם שלך מגיע בסוף.
בבקשה השם!!!
אני רוצה גאולה פרטית לאבא.
אני רצה לגאולה כללית, שלימה, לעולם שלנו.

נ.ב. וואי, זה לא קשור לאתגר… אבל פשוט כתבתי, וזה מה שיצא לי.
אוף, אני מקווה שיעלו את זה…
#we_want_moshiach_now !!!