בואי נתוועד על זה/9
לפרק הקודם לחצי כאן
ישנה בדיחה מוכרת על שני אנשים שהתווכחו ביניהם והגיעו לרב בכדי שיפסוק מי צודק. הרב, שמע את טענת האחד ואמר לו "אתה צודק", שמע את טענת השני ואמר "גם אתה צודק". שמעה זאת הרבנית ושאלה "כיצד יתכן ששניהם צודקים?" ענה לה הרב. "גם את צודקת…"
צחוק, צחוק… אבל, איך אומרים? "בכל בדיחה יש קצת אמת".
כמה פעמים בחיים אנחנו יכולים להיתקל בוויכוחים בין בני אדם שכל אחד מהצדדים צודק. פשוט, כל אחד, מזווית הראיה שלו – צודק בהחלט.
בשביל לדעת עם מי באמת הצדק, צריך לצאת מאזור הנוחות. להפסיק לחפש את האמת שאני רוצה למצוא. לצאת מהרצון האישי שלי – ואז נצליח להכריע מי צודק באמת.
זה מה שנקרא – הגיון בריא.
מסופר על אחד מבניו של אדמו"ר הצמח צדק שניהל עסק עם שותף. יום אחד התעורר וויכוח בין שני השותפים עד שכמעט הגיעו לבית דין. אלא שאז, אמר השותף לבנו של אדמו"ר הצמח צדק שהוא נותן לו את הרשות לפסוק והוא סומך עליו שהפסיקה תהיה נכונה.
כעבור שלושה ימים חזר בנו של אדמו"ר הצמח צדק לשותפו כשבפיו הפסיקה כי השותף צודק. התפלא השותף: "מדוע לקח לך שלושה ימים לפסוק מי הצודק?" "אומר לך את האמת," ענה לו. "הפסיקה לקחה לי לא יותר מכמה דקות… אבל הייתי צריך שלושה ימים בכדי לצאת מאזור הנוחות שלי, מהרצון האישי שלי, כך שהפסיקה תהיה באמת נכונה ומדויקת."
כשיש לנו התלבטות כלשהי בנוגעת בהנהגה חסידית ועבודת ה', קל לנו לנסות להחליט לעצמינו מה נכון. לסמוך ע ה'הרגש' שלנו ולפי זה להחליט. ואולי באמת נהיה צודקים… אלא שהצדק הזה הוא לא מוחלט. הוא נכון מזווית הראיה שלי. וייתכן, שאם נצליח לצאת מאזור הנוחות ולהסתכל על ההתלבטות כמשהו מהצד, שלא קשור אלי אישית – ההחלטה תהיה שונה. ואז היא גם תהיה נכונה יותר.
אבל תכל'ס.. איך נצליח לצאת מעצמינו? הרי הקב"ה ברא אותנו עם אגו, רצונות ונפש בהמית שמבלבלת… אז…?
במאמר "ביום עשתי עשר" מביא הרבי מדרש:
משל למלך שיוצא אל אנשי העיר וסביבו כל שריו ויעציו. רואים אותו אנשי העיר וכל אחד בוחר אל מי ברצונו להתקשר. זה אומר לשר הזה, וזה אומר ליועץ ההוא… עד שבא פיקח אחד ואמר "אנא נסיב מלכא" – אני בוחר במלך. ונימק את בחירתו בכך שכל השרים והיועצים מתחלפים עם השנים… ואילו המלך, נשאר בתפקידו תמיד.
כל אנשי העם ראו את הרצון הרגעי שלהם. את מה שהם צריכים עכשו. מי שצריך קשר עם משרד החוץ – יתקרב לשר החוץ, זה שצריך קשר עם משרד הרווחה – יתקרב לשר הרווחה וכו'… אבל זה הגיון רגעי. זה משהו שיעזור לעכשו או לעתיד הקרוב ולא יישאר לנצח.
הגיון כזה נובע ממחשבה על המקום שבו אני נמצא עכשיו. מה אני צריך ברגע זה בשביל שיהיה לי טוב.
ואילו זה שבוחר במלך, אומר "אלו מתחלפים והמלך אינו מתחלף." אם אצור קשר עם המלך בעצמו – זה יהיה קשר ניצחי שיעזור לי לעד. גם אם כרגע, במבט שיטחי, לא יצא לי מזה כלום. אבל בסופו של דבר זה 'מסדר' אותי לכל החיים.
וזה מה שעלינו לזכור בהתלבטויות הנוגעות להנהגה חסידית ועבודת ה'… לנסות לצאת מהמחשבה של "מה יהיה לי עכשו נח יותר." או "מה יתקבל עכשו יותר טוב" וכדו'…
לחשוב לטווח הרחוק. לנסות להסתכל על הסיטואציה מהצד. מה באמת ייתן לי סיפוק ותענוג ניצחי שדבר לא יתחלף בו.
ולהגיון כזה ניתן להגיע, באמצעות עצם הנשמה שיש אצל כל יהודי. באמצעות הניצוץ האלוקי שבוער בנו. אם רק נתחבר אליו ונאיר אותו – נצליח לחשוב בצורה הנכונה.
הגיון בריא… כבר אמרנו?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
מושקי א., וואו את ממש מדהימה!
אני מאוד אהבתי את הפוסט!
כמה מידע עשיר ומעניין! כתוב בצורה כל כך טובה!
מאיפה כל הידע?
בעיקר מאבא שלי 😉
ב"ה ?
ותודה לך 🙂
מושקי א., נראה לי כבר אמרתי לך שאת מדהימה.
והפוסט עכשיו כל כך נכון, באמת.
מושקי איזה כייף שוב פוסט שלך!!!
אני לומדת ממנו הרבה מאוד!!!
תודה!! תודה!! תודה!!
מעריכה את ההשקעה שלך??
וואו ממש יפהה
תמשיכי לכתוב לנו פוסטים כאלה עמוקים!!
נהנתי ממש
וואו כישרון. את פשוט מביעה יפה
קצת הסתבכתי.
את אומרת בעצם שכדי להגיע להחלטה המדוייקת ביותר אני צריכה לחשוב מה יהיה הכי נכון לטווח הרחוק?
לא הצלחתי להבין איך זה קשור.
זה אחד מהדברים… אבל לא העיקר.
בכל מקרה אנסה להסביר גם את זה,
כן, ההחלטה הנכונה ביותר היא כזו שתהיה לטובתי גם לטווח רחוק.
לדוגמא, (מקווה שזו דוגמא טובה) יש לי התלבטות אם להרשות לעצמי לשמוע שירים חרדים שאינם ניגונים. אם אחשוב לטובת ההנאה הרגעית שלי עכשו, אז לכאורה, למה לא? אין בזה בעיה. זה לא אסור, אני אהנה מזה ובסך הכל זה גם יכול לחזק אותי בעבודת ה'…
אם אחשוב לטווח הרחוק, אני אבין שמ'ירידה' קטנה כזו אני יכולה אחר כך להרשות לעצמי יותר ובכלל, מדובר בהנאה רגעית לחלוטין. לעומת זאת, אם אשמע ניגונים – זה ישפיע עלי לנצח.
כמובן זאת סתם דוגמא, ולא יודעת אם מדויקת אבל זה מה שעלה לי כרגע…
אבל הנקודה העיקרית כאן בפוסט, זה שבשביל להגיע להחלטה המדויקת צריך 'לצאת מעצמי'. לא לחשוב מה יהיה טוב בשבילי עכשו, אלא מה ה' באמת רוצה ממני – וממילא זה יהיה לי טוב גם לטווח הרחוק.
מקווה שתביני… תרגישי בנח להגיד שלא 😉
אני קוראת את זה פעם ועוד פעם…
אם הבנתי נכון, את אומרת במילים אחרות שהשיקול הבסיסי שלנו הוא תמיד נחמד רק לטווח הקצר?
כלומר שאם לא נצא מעצמנו נבחר תמיד את הבחירה הרגעית והלא נכונה.
זה לא כל כך מדויק אני חושבת, הרי יש גם בחירות שטובות לטווח הקצר והארוך גם יחד! כי לפעמים נחמד לי דווקא להתפלל או שווה לי לעזור למישהו…
והבנתי דווקא;) את מסבירה טוב.
לא לא לא,
אני ממש לא אומרת שתמיד.
אבל צריך לשים לב שזה יקרה כמה שפחות.. עד כמה שאנחנו מסוגלות 🙂
מושקי יא אלופההה❣️?
אהבתי ממש את ההסבר,
פשוט רואים שיש לך היגיון בריא??
וואו מושקי
מהמם ומחזק!!
אבל בשביל הגיון בריא צריך שכל…
סתםם
את מוכשרת..
אהבתי ת'פוסט ❣️
וואו מושקי מהמם כמו תמיד?
אבל הפעם אהבתי במיוחד?
הסברת בצורה מיוחדת וקלילה,
נושא שאפשר להתעמק בו שעות,
וממש עזרת לי להבין את כל העניין של הרגש,
תודה ענקית!!! ומחליטה להתחזק בזכותך בנושא..
אוייי התמוגגתייי!!!
זה כזה נכוןI!!!!
מושקי א את אלופההההה
תמשיכי דחוף
אינ רצה לקרוא את הישנים שלך שעוד לא הספקתייי:):)
וברמת המאמר ביום עשתי עשר מדהים ומחזקק!
היה כיף להיזכר בו;)
תשמעי, את כותבת ממש ממש ממש יפה..
מביעה את התוכן בצורה מעניינת ומגוונת,
יישר כוח!!
נ.ב. שאלה קטנה- את זו מ.א. מהבלוג "סיפורה של שליחות"?