קריעת ים סוף – 2

כששומעים את המילים "קריעת ים סוף" מדמיינים משהו גדול, בומבסטי. ואני חושבת שלא תמיד הכל חייב להיות עם הרבה דרמה.
בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש את קריעת הים סוף שלה.
היא יכולה להיות קטנה או גדולה. ואולי יש כמה ממנה..
יש לך קריעת ים סוף? מתישהו יצאת מעצמך? אבל ממש?
ספרי לנו על זה.
אבל לא סתם… וזה האתגר;)
ספרי לנו את זה מנקודת מבט של אדם שקרוב אלייך.
בהצלחה!

סופרת בדרך!
מה בסך הכל ביקשתי ממנה? לבוא להעלות כלים של פסח.
למה היא לא יכולה לבוא?
רגע, היא צועקת לי. עוד מעט, כמה זמן זה "עוד מעט"? מתי היא תבוא?
בסוף היא הגיעה.
זה היה נראה לי שזה היה בשבילה ממש קריעת ים סוף!
(אגב, הייתי בשותפות, לכן לא באתי, מיד)

לוחמת
היא הסתכלה עלי בעצב שקט, כבר הרבה זמן שהיא לא נגעה בי בכלל. מאז פורים אם נדייק. או אפילו קצת לפני.
גם אני מסתכל עליה ובעיני תחנונים, אבל נראה שלמרות הכאב היא השלימה עם המצב – כל בוקר היא קמה, מסתכלת עליי בכמיהה ואז פונה לעיסוקיה.
אני לא באמת יכול להאשים אותה.
מי כמוני יודע כמה זה קשה, ובמיוחד לה.
וחשבתי שככה זה יישאר… לא חלמתי על מה שקרה למחרת.

היא נגשה אלי בעיניים בורקות, פתחה אותי – לא בבוקר, דווקא באמצע היום, ונעמדה להתפלל. מנחה.
כמעט התחלתי לבכות.
אני יודע ששחרית הייתה קשה לה מדי, על הבוקר מוקדם ועם האורך שלא נגמר וכל הלעמוד לשבת לעמוד לשבת. חשבתי שהיא תשקע כך בנפילה שלה, באו הכל או לא כלום…
והיא הפתיעה אותי עם המנחה הטהורה שלה, באמצע היום, תפילה קצרצרה (גם כי מראש חודש ניסן לא אומרים תחנון).

עצמתי עיניי כשהיא נישקה אותי כמו שמנשקים תינוק.
התגעגעתי לזה, ויכולתי להרגיש שגם היא.
מאז כל יום מחדש היא קורעת את הים, באמצע היום נעמדת להכריז על קימה דווקא מתוך הנפילה.

ואני כבר חושב שאם היא כזו גיבורה היא בטוח תמשיך גם מעבר ל'רק מנחה'.