פגישה – 2

הייתי רוצה ללמוד מפיו של רבי שמשון מפריז,
להתפלל בבית הכנסת כשרש"י קורא בתורה ואולי לשמור על רבינו ת"ם באותה הזדמנות!!
הייתי רוצה לבקר במעבדה של תומאס אדיסון או ללמוד באותה כיתה עם לואי פסטר,
לשבת באותו כלא עם מרקו פולו.
הייתי רוצה לחיות בקהילה של הרמב"ם!
ואחרון חביב הנביא הכי הכי אהוב עלי אליהו הנביא!
אותו אני פוגשת כל פסח חחחח.
מבחינת מצב כלכלי מעניין לחיות בתקופת שלמה המלך ומיד למות כשהוא נפטר, כי אחר כך סתם כאב ראש.

אני והגלגול
את הגלגול הנשמתי שלי.
תגיד לי, גלגול יקר, מה למען ה' שכחת לעשות שם שהוריד אותי שוב למטה?? מה, מה אני צריכה לתקן פה. תגיד לי, ואני אעשה את זה.
כי אני פשוט לא יודעת, אתה מבין? לא יודעת למה ירדתי לפה שוב פעם!
אז תעשה טובה תסביר לי, וגם תתנצל על זה שהפלת את האחריות הזאת עליי, כי בעצם אתה היית אמור לעשות את זה והשתמטת.
כן אני סולחת. לא נורא. סך הכל אנחנו אותה נשמה.
עכשיו אני פשוט אשלים את המשימה.
ואקבר באדמה.

סופרת בדרך!
יום אחד הלכתי באחד בלילה באיזה סמטה חשוכה ופתאום, ראיתי אותה.
תשאלו איך ידעתי שזו היא, פשוט מאוד מהתמונות, כן האלה בשחור לבן.
הסתכלתי עליה, היא הסתכלה אלי, רציתי לומר לה משהו לאישה היקרה הזאת,

אבל פתאום היא ניגשה אלי ואמרה לי "את הבת של שרה שלי" שאלה אותי בקול רועד
"לא, אני נכדה שלה" הסברתי לה.
"וסבתא, אפשר שאלה?" ביקשתי
"מה שאלתך? עד חצי המלכות" חייכה אליי אמא של סבתא שרה.
"איך הצלחת סבתא, איך הצלחת לשמור על עצמך, עלינו, בדור הזה שבו אחת מכיתה נשארה יראה לה' ולתורתו?" שאלתי אותה נסערת כולי,

את התשובה הזאת אני מחפשת מאז שאני זוכרת את עצמי!
"שיפהלה" היא אמרה לי, "כשתזכרי שאת שומרת לא רק על עצמך אלא גם על דור העתיד גם את תצליחי" ענתה לי ונעלמה.
ואני נשארתי שם, בסמטה, מהורהרת.

חיה מושקא
הייתי רוצה לפגוש את הרבנית חיה מושקא..
דופקת על הדלת.
אני כאן, מול אשתו של הרבי, הצנועה כל כך.
נכנסת לבית המרוהט בפשטות.
הרבנית עיניה מחייכות, ישובה על הספה המוכרת לי מביקורי בבית הרבי.
אני שובעת רק מלהביט בפניה.
הרבנית שלי.