השתקפות – 1

היא נמצאת בכל בית ויש כאלו בתים שאפילו בכל חדר.
המַרְאָה.
מה את רואה בה?
או אולי… מה היית רוצה לראות?

טולי
מה זה מראה? מראה זה רק מראה את החיצוניות.
המראה לא יכולה לגלות את מה שיש מבפנים.
היא רק 'משדרת' קצת ממה שיש לי מבפנים.
איך אני רוצה לשדר את עצמי?
רוצה לשדר: ילדה חסידית, חבדניקית, שליחה.
כן, זה מה שאני רוצה לשדר. כי זה מה שנמצא שם בתוכי.
האם גם מצליחה?
היום דיברתי עם חברתי (ליטאית) והיא אמרה לי: "את בשבילי דוגמה! דוגמה לילדה יהודיה גאה ויראת שמים".
אז כנראה שאני מצליחה ב"ה לשדר את המראה שלי.
אז השאלה היא לא מה אני רואה, אלה מה שהאחרים רואים.
כי זה בדיוק מראה. מה שאני רואה זה יותר ממראה.

משי
כשאני בחדרי, פותחת את הארון, עומדת ומחייכת. מסתובבת מעט, מזיזה את הראש, שולחת קריצה או פרצוף מעניין.
כמה יפה אני! עיניים בהירות, שיניים ישרות, חיוך יפה.
ממשיכה לעבר מטלות היומיום, ומידי פעם עוברת שוב מול דלת הארון הפתוחה, מציצה, נהנית, ומתקדמת הלאה.
אבל עכשיו קמתי משנת הצהריים אפופה אדים. מחשבות לא מסודרות, הרגשה רעה.
פותחת את הארון ורואה משי מכוערת. שיער דליל שעומד בצורה מוזרה. פצעים בפנים. סנטר כפול. רוצה לברוח מהראי. לברוח מעצמי.
קשה לי. לא טוב לי. אני סתם דפוקה. הכל כזה מעצבן… ובמקום לזוז אני עומדת ושולחת מבטים רציניים לעבר הדמות שמולי.
מי את, משי? הגוף שנשקף פה? השיער? העור השומני?
לא!!

את הרבה מעבר.

המהות שלך רוחנית, גבוהה בהרבה מהנתונים החיצוניים.
את חלק מה'! יש בך נשמה אלוקית קדושה ואצילית, יפהפייה ושלימה.
מתקרבת למראה, מחפשת את האור וההילה. הניצוץ היקר הזה.
לא מוצאת משהו מיוחד. במקומו רואה גוף מוגבל שמסתיר על האור הזך הזה. איפה ראי הנפש? רוצה למצוא מן ראי, שישקף לי את האור שבי.

מי אתה, הגוף של משי? אתה הכלי לנשמה. בלעדיך לא אוכל לפעול ולעשות שליחותי. אתה יקר מכל יקר, כי אתה גוף של יהודי! בך בחר ה' מכל האומות! למרות שבחיצוניות אתה דומה לפאטמה ונטשה, אתה משהו שונה. החיות שלך מקליפת נוגה. ליגה שונה מגופי אומות העולם.
אז למה אתה כזה גס? למה אתה מושך אותי למטה? כל הזמן צועק ומושך את צומת הלב: "אני רעב. אני עייף. בא לי משהו כיף. בא לי…". אולי תהיה קצת בשקט? קצת. תן לי לשמוע את קול הנשמה. היא לוחשת בקול דק, מתחננת כמעט בלי קול: "משי, אני רוצה קשר עם השם. כמהה לחיבור אליו. משתוקקת לשמוע בקולו".

האמת, שבאתי לעולם בשבילך. כי הנשמה אינה צריכה תיקון כלל. היא מושלמת ומאירה. אתה פה התלמיד! אותך באתי לזכך. לעדן. להגביר את הצורה על החומר.
אתה הסוס ואני הרוכבת, שמנווטת אותך לעבר היעד. אז נכון, אתה דורש את שלך, ואני מאכילה אותך, משקה, ודואגת לכל צרכיך.
אבל בוא לא נשכח מי פה בעל הבית. אני! ואתה, לעולם תישאר בהמה. עם רצונות שמתחילים ונגמרים במספוא משובח. אז גם אם אתה ממש רוצה לסטות מהדרך, לרדת לשוליים ולהתפרקד, או לטחון אוכל שמצאת, יש לי מושכות. ואני מובילה אותך לאן שא נ י רוצה.

סוגרת את הארון, ובכך מסתיים המונולוג. אבל משהו בי נרגע. אדי השינה שערפלו אותי, מתפוגגים. שלום לך מראה נחמדה, עשית את תפקידך מצוין. הזכרת לי מי אני ומה תפקידי.
וגם אם הסוס לא נראה משהו, בינינו, מה אכפת? העיקר שבעלת הבית יפה. האמת, יותר טוב. ככה אנשים לא יתפעלו יותר מידי מיופי הסוס, ויהיו עסוקים בו. יתפנו יותר אלי, משי.
אז תודה השם שהסוס שלי לא מושך יותר מידי. העיקר חזק ובריא ועושה תפקידו נאמנה!

חצי-חצי
מה אני רואה בה??
פאזל עם 3 חלקים.
אבא ואמא – שרוצים בכל לבם שאלמד תכנות
מקום לימודים – שמאמין בכל ליבו שמתאים לי הוראה
נערה מבולבלת – שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה
איך יוצרים מזה פאזל אחד????