זה ממכר

וחולף כל כך מהר

פעם דיברתי עם חברה,
והיא סיפרה לי על סם שהיא לוקחת.

"הוא נפלא", היא אמרה לי,
הוא נגיש, בלחיצה אחת.
והוא אפילו לא עולה כסף.
ושם הכל נוצץ ומואר, והשמש זורחת,
הכל מלא אהבה וחיים
וכשאת שם –
את מתנתקת מהכל,
שוכחת מהמציאות ומכל מה שסביבך הולך,
ושוקעת לעולם אחר
הרבה יותר מעניין מושך.
וכשההשפעה של הסם חולפת,
ונגמר הסרט,
את חוזרת לכאן, למציאות הלא זוהרת.
והכל אפרורי.
מבחנים, עבודות, מטלות,
ואת רוצה להתנתק, ושוב להתחבר
לעבור למציאות המדהימה, לעולם האחר
כי שם שום דבר לא קשה ולא מפריע.
וכשכבר אין ברירה ואת חייבת לחזור –
דיכאון.
רוצה חיים אחרים כמו בסרט.
"אבל מה שאת לא יודעת", אמרתי
"ששם – המציאות משקרת.
העבודה שלך כאן היא אחרת,
עולם השקר שאליו את משתוקקת – כזב
אל תשאפי לחיים שבסרט,
את רק מדמיינת שהכל שם זהב.
"אבל שם הסוף תמיד טוב," היא טוענת.
"אנחנו לא חיים כאן כדי להגיע לסוף, את יודעת.
משמעות לחיים את מחפשת
חיים עם תכלית זה מה שאת צריכה,
ואז לא תחפשי חיים אחרים, שקריים.
כי תהיי מאושרת ומסופקת כל כך,
וזה יהיה הרבה יותר ממה שראית שם במסך."

ואז נופל לו אסימון, וניצתה הבנה
"תודה," היא לחשה לי
והלכה לדרכה.