לכבוד שבת ויחי, חזק!

לחיות עם הזמן

"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)

מכירות סיטואציות כאלה שאף אחד לא אשם, אבל בפועל, המצב דפוק! אין פה על מי לשלוח אצבע ולהגיד "זה בגללו", אבל התהליך יצא שכל אחד בסדר והתוצאה הכללית- על הפרצוף..

אחרי 22 שנה,  כש"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" יעקב זוכה לראות את הבן שלו שכבר נשוי עם 2 ילדים.
הוא מדבר עם יוסף על הקבורה שלו ומבקש בקשה: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" אלא "וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי", הוא רוצה להקבר במערת המכפלה.
אחרי כמה פסוקים, יעקב "פותח פצע" ליוסף. הוא מזכיר עובדה לא נעימה: "וַֽאֲנִ֣י | בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֨עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָֽאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם"
יעקב מבקש מיוסף להיקבר במערת המכפלה, ואז מזכיר שאמא שלו- רחל, נקברה בדרך.
אני מניחה שכולן מכירות את הפירוש של רש"י על הפס' הזה בתוספת השיר הידוע: (מה שבסוגריים אני הוספתי, זה לא רש"י)
"ולא הולכתיה (את רחל) אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך, שעל פי הדבור (רוח הקודש) קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, (בגלות בבל) והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם."
יעקב אומר ליוסף: יכול להיות שאתה מרגיש קצת תרעומת עלי שלא קברתי אותה במערת המכפלה, אבל תדע שבעתיד כשבנ"י יצאו לגלות, רחל תצא מהקבר ותבקש עליהם רחמים.
תנו לי לשאול משהו פשוט: רש"י הוא פרשן של פשוטו של מקרא. האידיאל של רש"י זה לפרש דברים שבן 5 יכול לא להבין. למה הוא מביא פה כזה מדרש עמוק ומסובך? יש פרשנים שבפס' הזה מפרשים פירושים מאוד פרקטיים ומעשיים.
כמו מה?
יש פירושים שאומרים שיעקב היה בראש שיירה עם מקנה עבדים ושפחות, ולא יכל ללכת עד מערת המכפלה בשביל לקבור אותה. יש עוד תירוץ שאומר שהוא היה כל כך שבור ובטראומה שהוא לא יכל ללכת עד חברון.
לא חסר פירושים מעשיים והגיוניים. לא חייב ללכת עד לדרש בשביל לתרץ את זה.

הרבי מפנה אותנו לדיוק בלשון של רש"י: "וידעתי שיש בלבך עלי". יעקב אומר ליוסף: אולי אתה לא כועס עלי, אבל אתה כן מרגיש כלפי רגש כלשהו על זה שלא קברתי את אמא שלך ביחד עם כולם.
אי אפשר לשלוח על יעקב אצבע מאשימה. המצב היה כזה מסובך שלא התאפשר לו ללכת עד לחברון. אבל בפועל התוצאה עצובה. רחל קבורה בדרך.
לכן רש"י בא ומביא לנו כאן פירוש לא רגיל, אלא מדרש על העתיד שבו רחל תצא ותתפלל על הילדים שלה.
כדי לנחם את יוסף על המצב, יעקב אומר ליוסף שלאמא שלו יש תפקיד בבית לחם, היא א אידישע מאמע אמיתית שדואגת לילדים שלה ודואגת ובוכה "נהי בכי תמרורים" על הבנים שלה שהולכים לגלות.
הרבי מסביר לנו עוד דבר כל כך פשוט אבל כל כך ענק: הזהות נקבעת עפ"י האמא. מי שנולד לאם יהודיה- יהודי. לעומת זאת התואר נקבע עפ"י האב- כהן/ לוי/ ישראל.
כמו שחסידות מסבירה, שאישה היא 'מקבל', היא בינה (בינה יתרה ניתנה באישה), וגבר הוא 'משפיע', הוא חכמה. האישה מקבלת את הנקודה התמציתית והיא מרחיבה אותה. ולמרות זאת, היא עדיין קובעת את המהות של הילד- שיהיה כמונה, יהודי.
לאישה יהודיה יש כוח לקבוע על העצם והמהות. יש לה כוח להשפיע על הנקודה הפנימית.
תחשבו איזה כוח ענק יש לנו בידיים, עד כמה התורה מאמינה וסומכת על הנשים, שהכוח לקבוע על היהדות, נמצא בידיים שלהן..
לכן כמובן יש לנו גם כוחות אדירים ועוצמתיים לעוד דברים הכרחיים וחשובים.
שנזכה תמיד לממש את הכוחות שלנו!
גוט שאבעס לכולן:)