לחיות עם הזמן
"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)
לא מזמן התחילה עונת ההצטדדות (קרי הצטננות). הקומקום עובד שעות נוספות כדי להרתיח לנו מים לתה, חבילות הטישו אוזלות במהירות, והגרון נותן אותות כואבים על קיומו.
מה עושים בשביל לא להרגיש את הגרון?
בפשטות, ללבוש חם, לשתות חם, להיות במקום חם ובכללי, שיהיה חם.
ומה פרשת השבוע מספרת לנו על הגרון?
היא לא מספרת לנו ממש על הגרון אלא על המעטפת החיצונית שלו שנקראת בעברית 'צוואר'.
בשיר השירים כתוב: "כמגדל דוד צווארך". כמובן שלא הכוונה למגדל דוד בטיולים של כיתה ה'. המדרש אומר לנו: "מה צוואר זה נתון בגובהו של אדם, כך בית-המקדש נתון בגובהו של עולם".
ובקשר לפרשה? בבקשה: כשאחיו של יוסף נחשפו לעובדה שהמלך של האימפריה המצרית הוא בעצם אח שלהם, כותבת התורה: "וַיִּפֹּ֛ל עַל צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל צַוָּארָֽיו"
על מה בכו שניהם? הגמרא אומרת שיוסף בכה על שני בתי-המקדש, שעתידים להיות בחלקו של בנימין, וייחרבו, ובנימין בכה על משכן שילה, שיהיה בחלקו של יוסף ועתיד גם הוא להיחרב.
השאלה המתבקשת היא, למה ביהמ"ק משול לצוואר? לכאורה הכי ראוי להמשיל אותו לאיזה איבר נעלה יותר כמו ראש, עיניים או מוח. אבל למה צוואר? איבר שנראה כמו איבר עזר שלא באמת משמעותי וחשוב לכשעצמו.
מסבירה לנו הגמרא, שבית-המקדש "נמוך עשרים ושלוש אמה מעין-עיטם" (הנקודה הגבוהה ביותר באזור), כמו הצוואר של האדם שגבוה מכל הגוף אבל נמוך מעט מהראש.
כשמסתכלים על התפקיד של הראש והתפקיד של הצוואר, נראה שהצוואר נמוך מבחינה תפקודית מהראש.
הראש (ובפרטיות, המוח) מעביר חיות לכל איברי הגוף.
הצוואר משמש כנקודת החיבור בין הראש לשאר איברי הגוף.
אבל אם נסתכל בצורה יותר עמוקה, נראה שבעצם הצוואר הוא זה שנותן לראש לממש את הכוח שלו. הצוואר הוא זה שבתכלס מחבר בין הראש לשאר האיברים. ויותר בספציפיות: הצוואר הוא זה שדרכו מועברת החיות לשאר איברי הגוף.
זאת גם המהות של ביהמ"ק.
בשביל להמשיך שכינה בעולם, היה צריך איזה ממוצע המחבר. משהו שיקשר בין השכינה והאלוקות, לעוה"ז. ומה אותו ממוצע היה בפועל? בית המקדש, שהיה אמנם קצת יותר נמוך מהאור האלוקי עצמו (הוא הרי היה גשמי) אבל באמצעותו עברה הקדושה והאלוקות לשאר ענייני העולם.
ומה כל זה קשור לבכי של יוסף ובנימין?
הם לא בכו אחד על הראש של השני.
על 'ראש' של יהודי לא צריך לבכות. ליהודי תמיד יש קשר נעלה לאלוקות. תמיד ה'יחידה' שבנפש שלו בוערת ומפעפעת. הם בכו על ה'צוואר' של השני. על הנקודה שבה יהודי צריך לחבר את האלוקות ולהמשיך אותה למטה לעוה"ז. בנקודה הזאת, יכול להתפקשש אצלנו משהו. על העניין הזה הם בכו והצטערו, שהמעשה בעולם העשייה אינו מושלם.
אז כאב גרון זה עניין אחד.
וזה שהצוואר צריך להיות מחובר לראש זה עניין שני.
אבל, הכרחי
גוט שבעס לכולן!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
ואוו אהבתי!!!
מסר חזק?
וואי את כותבת יפה!!
אני רואה שפעם כתבת גם דברים מצחיקים.. אולי תחזרי לזה? לא בקטע שמה שאת כותבת עכשיו משעמם אני רק חושבת שאת כותבת מצחיק גם….