הגעתי לסף מסוים איתך. אני כבר לא יכולה ככה יותר.
אני חייבת שתאמיני לי. תאמיני בי.
כמה אפשר לראות את המבט המאוכזב הזה אצלך בעיניים?
כשאני לא מתפללת.. או מתלבשת כמו שאת היית רוצה..
אני מבינה אותך אמא.. באמת!
אבל לא יודעת.. זה רק מוריד אותי למטה..
אני יודעת את האמת.. ואני גם רוצה אותה לעצמי.
אני בטוחה שיום אחד משהו בי יתהפך לטובה. אבל.. לא יודעת, זה שובר אותי.
אני מתגעגעת לשיחות שלנו, כמו פעם.
אני מרגישה שאת מתחמקת ממני… שאת מפחדת לשמוע את מה שיש לי להגיד…
ויש לי להגיד הרבה אמא..
5 תגובות
אוייי כואב לי!!
ממש דמעות בעיניים…
תקחי על עצמך משהו קטנטן שאת יותר תשתדלי בשבילה.
ותגידי לה את זה! היא תעריך..
וזה שאולי קצת ירדת רוחנית לא אמור להרחיק אותך מאמא שלך.
היא אוהבת אותך, אבל לא יודעת איך להגיב לזה.. תביני אותה..
ואי כואב…:(
תנסי אולי להגיד לה מה שאת מרגישה
יש לה לב של אמא והיא תבין…(אם לא בהתחלה אז עם הזמן..)
אוי זה כ"כ עצוב להרגיש ככה…
אולי תלמדי פעם בשבוע שיחה של הרבי ביחד עם אימא שלך?
לדעתי זה יצור ביניכן יותר פתיחות…
מאחלת לך המונמון הצלחות!!!
וואייי זה ככ מעצבןןן
מכירה מקרובבב
אבל מה עושים שאת לא רק יורדת קצת אלה כבר ממש חילוניה??
אני ממש מפחדת לבוא הביתה..
אין לי כוח למבטים של אמא שלי ולשיחות של אבא שלי
זה פשוט מתסכל בטירוףףףףף
ואווווו כתבת את מה שאני מרגישהה
תתנו עצות באמת איך להיות פתוחות עם אמא