משחק עצוב

בין דמיון למציאות

ילדים קטנים רעבים ברחובות
נאצים צורחים ומכים ללא הנחות

בניינים מתמוטטים,
אנשים נופלים
"אבא אבא" אל אביו קרא
"תראה הכל מפחיד ונורא"
האב אל בנו הביט ובשקט לחש
"זהו משחק מפחיד ולכן במתח אתה חש"
על פני הבן חיוך התפשט
הוא הבין מיד את הפשט
רצו הבן והאב אל בקתה
"זהו זמן קצר בו לא נשוב הביתה"
האב את קולו הגביר
רואה אתה את החייל שם?
זה שחקן חילופי למכביר
המשיך להסביר הבן לאב
איך הכל שם לא באמת כאב
וכך כל יום השנים הלכו
ועל כל 'המשחק' גיחכו
האב העתיק במדויק את הנאצים
וברובה מדומה את המשחק העצים
נפל האב יום אחד
והבן את החיוך הוריד בחד

"אבא שלי האהוב
שהקל עלי את המסע הכאוב"
(בהשראת סיפור אמיתי)