תפריט
לחיות עם הזמן
"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)
לא יודעת אם יצא לכן לעשות את זה אי פעם, אבל ב"אי פעם" שלי יצא לי לעשות שנה שעברה התנדבות ביום סוער וגשום.
המשימה לא הייתה ביג דיל. סך הכל לקחת את הילד אליי וקצת לשחק אתו ולתת לאמא שלו שקט.
אז העננים החזיקו את עצמם יפה מאוד כל הדרך עד שהגעתי אליהם הביתה.
כשבאנו לצאת כמה טיפות כבר התחילו לרדת, וכשהיינו ממש ממש בדיוק באמצע הדרך, הגשם הכבד התחיל.
רק שתדעו, אני לא טיפוס של מטריות. אני שונאת להיאבק עם בד של וילון אמבטיה מתוח על שלד ברזל ועוד להחזיק את כל היצור המסובך הזה בצורה שלא תהפוך לי למצנח. פשוט שונאת מטריות.
תאמינו או לא, זה היה גשם שממש שווה מטריה פתוחה אפילו לטיפוסים כמוני.
אז אני פתחתי את שלי, הילד פתח את שלו, והתחלנו לרוץ.
די מהר הבנתי שהביטוי "בוא נרוץ" לא יעבוד. צריך להחליף אותו ב"בוא נריץ אותך". כן. סביל.
הילד הסתבך לגמרי עם הרוח, המטריה, הגשם, הכובע שעליו והקור שהרגיש.
מה יצא? בלית ברירה סגרתי את המטריה והחזקתי להוד רוממותו את המטריה מתחתיו כדי שיוכל לשים ידיים בכיסים ולהמשיך להתחמם ולהישאר יבש.
מה איתי? בואו נקצר ונגיד שנרטבתי.
מכירות את זה שאם זה היה תלוי בכן, מזמן הייתן מסודרות, אבל בגלל שיש עוד כמה שחקנים, הכל מתארך ואפילו לא הכי פועל לטובתכן?
עשיו ויעקב התאומים התנ"כיים הראשונים שלנו נפגשים אחרי 34 שנות נתק. עשיו מציע הצעה: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך". בוא לביתי שבארץ שעיר. יעקב מסרב ואומר שלא יכול לבוא, כי "הילדים רכים והצאן והבקר עלות עליי.. ומתו כל הצאן". הוא לא יכול לבוא כי לא כולם מסוגלים לעבור את כל הדרך הזאת. ולכן, "אני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה.. עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"
אתן יודעות מה היה המחיר לזה שיעקב לא עזב את הצאן והילדים?
ההפסד היה ביאת משיח.
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה". אם יעקב היה עולה עם עשיו, משיח היה מגיע.
נווו אז למה הוא לא הלך איתווווו?!?!?!
כי הילדים עדיין לא מסוגלים לזה. הם "רכים". הם עדיין לא בנויים ויכולים לקבל את העניין.
עוד יותר מזה, הנשמות של בנ"י כמו צאן ובקר. עדיין בבחינת "זרע בהמה" (לא להיעלב חברות) הנשמות עדיין לא הגיעו למדרגה ומצב של הכרה והרגשה אמיתית ואיכותית באלוקות.
אם כל העניינים יזדרזו בלי להתחשב גם באוכלוסיה היותר חלשה שכאן, יהיה מצב של "ודפקום" (נו, נשמע הכי סלנגי שיש) "ומתו כל הצאן". הצאן והילדים הרכים לא יחזיקו מעמד.
הרבי כבר מזמן היה יכול לחיות בימות המשיח. אבל לא. הוא מסתכל עלינו, על הצד היותר נחשל בסיפור. אם תבוא הגאולה אנחנו לא נעמוד בזה, פשוט לא נוכל לקבל את האור של משיח ויהיה מצב של "שבירת הכלים", מוות כפשוטו של כלות הנפש.
אז מה אנחנו צריכים? קודם להגיד תודה ענקית לרבי שאמר לנו את השיחה הזאת, ותודה יותר ענקית שהוא לא נותן לנו להידפק או להישבר.
עם טונות אינסופיים של סבלנות הוא מחכה לנו שנוכל לקבל כבר את המשיח. בינתיים הוא משמש כממוצע המחבר בינינו לבין הקב"ה, שעוד יהודי יוכל להתקשר עם עצם הנשמה, שנזכך עוד קצת את העולם הפנימי והחיצוני, שלא נבוא גארנישטים בריבוע לימות המשיח, שנבוא מוכנים.
כן, הקרבה ענקית מצד הרבי, וחובה ענקית מהצד שלנו…
גוט שבעס לכולן:)
(והערה: הבאתי חלק קטן מהתוועדות שקשור לפרשה שלנו. מומלץ מאוד לקחת תורת מנחם חלק י"א, ובסביבות עמ' 29 לפתוח עם מישהי ולהמשיך להתוועד:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
אהבתי. נקודה יפה
רעיון ממש יפה. כתוב בהיר ורלוונטי…
דבר ראשון, תודהה!!
בזכותך (!!!!) ישלי מה לומר בשולחן שבת.
דבר שני, האמת שזה היה נשמע לי מההתחלה קצת מוזר, שהרבי היה יכול להביא את המשיח והוא לא הביא אותו. אבל אני אחת שיותר בקטע של לקבל מלבדוק ולקבל.. בקיצור אמרתי בשולחן, ושוב העניין הזה עלה, אז בקשתי מאבא שלי שיביא לי את תורת מנחם חלק י"א מבית הכנסת.
אחרי התפילה בבוקר, הוא חזר הביתה, בלי ספר (החלק המבאס) אבל הוא כן הסתכל בעמוד 29, לפי הנחיותי.
בקיצור.. מה שהוא אמר שכתוב שם, ושוב, לא אני הסתכלתי וקראתי, זה הוא, שהדרגה של הר שעיר או עשיו (אוף נו, לא זוכרת בדיוק) זו דרגה רוחנית מאד גבוהה שכמוהה יהיה רק בימות המשיח ויעקב יכל להכיל את המדרגה הזו, בשונה מהילדים שלו.
זאת אומרת, זה לא שיעקב יכל להביא את המשיח, הוא פשוט יכל להכיל את האור הגדול הזה שהיה על הר שעיר והאור הזה הוט במידה שווה למה שיתגלה בגאולה.
וככה זה גם עם נשיא הדור, הוא בדרגה שיכולה להכיל את אור הגאולה, ובכל זאת הוא יורד אלינו, ומנהיג, ודואג לכולם (כי הנשיא הוא הכל וכו').
הבנת מה רציתי לומר?
אשמח אם תעני, למה בכל זאת יש הבדלים בין הגרסאות.. (ואם יש אי דיוקים קטנים, אל תשכחי שזה אוזן שניה;))
ואני בהקדם האפשרי אנסה למצוא את המקור ולעיין בו;)
היי, דבר ראשון שאפו על הרצינות! גם שאת לוקחת את זה לעומק (ותודה שאת יודעת להעביר ביקורת כי נורמלי והגיוני שיפלו אצלי טעויות וגם לא צריך לקחת דבר תורה מעובד כתורה למשה מסיני) וגם שאפו על זה שאת חוזרת ומעדכנת אותי!
דבר שני, לא כל כך הבנתי מה ההבדל בין מה שכתבתי לבין מה שאת אומרת.
לא כתבתי שהרבי היה יכול להביא את הגאולה ולמרות זאת הוא לא הביא אותה, אולי זה היה נשמע מטעה כי כתבתי "הרבי כבר מזמן היה יכול לחיות בימות המשיח". כשכתבתי את זה התכוונתי שמבחינת זיכוך הנפש הרבי היה יכול לחיות בימות המשיח, כי הנפש שלו טהורה ועדינה בשביל גילויי אלוקות בעולם. (וממש ממש סליחה אם זה מה שהטעה)
בתורת מנחם כתוב גם את מה שאת אומרת: "מצד שלימות עבודתו של יעקב כשלעצמו היה יכול כבר אז להיות המעמד ומצב דביאת המשיח" (ואז הוא ממשיך שהילדים רכים ושיש צאן..)
ואח"כ כתוב (עדיין בעמ 29): "ובגלל זה נשאר הצדיק בגלות למשך כמה שנים כדי שיוכל ליקח עמו את צאן מרעיתו ולהביאם לימות המשיח".
יש כינוי של הרבי "רועה נאמן". עפ"י הפירוש הפשוט שלו, זה כמו רועה שדואג לצרכי הצאן ומתחשב בהם, כך הנהגת הרבי כלפינו. לכן לעניות דעתי אני חושבת שגם בציטוט האחרון זאת הכוונה.
לפי הפירוש השני של רועה נאמן, הכוונה היא שהרבי מפרנס אותנו באמונה. אני חושבת שזה ממש "בינגו" לרעיון כאן. שמצד אחד הרבי נושא אותנו ודואג לנו, ומצד שני גם מזין אותנו רוחנית כדי שנהיה כלים לגאולה.
שבת שלום