הפלא הוא אני/35

שוקולד בתפריט

אסתי הודיעה לכולם שהיא עושה דיאטה. האמת שגם בלי כל ההכרזות, אף אחת לא יכלה לפספס את קופסת הירקות שהחליפה את החטיפים, את הסנדוויצ'ים מקמח מלא, ואת בקבוקי הקולה שנעלמו מהזירה.
"זו גם דיאטה כדי לשמור על הגיזרה, ולא פחות ענין של בריאות", הסבירה לכל מי שהתענין (וגם למי שלא…). היא הזהירה אותנו מראש שאם מזמינים פיצה ללימוד למבחן היא לא באה, ושאף אחת לא תעיז להביא לה עוגת קצפת ליום הולדת (אז הסתפקנו בעוגיות שיבולת שועל, שיהיה לה לבריאות…).
לכן, הופתענו כולנו בהפסקה, כשראינו את אסתי מוציאה קוביות שוקולד ואוכלת אותן בשלווה.
"את? שוקולד?", שאלה הדסה ישירות, כדרכה, "מה קרה לדיאטה שלך?".
"זה חלק מהדיאטה", השיבה אסתי. "אני צריכה לפעמים משהו מתוק שירגיע אותי".
"אם כך, אני מוכנה גם להצטרף לדיאטה שלך", הכרזתי בשמחה, "לאכול מאכלים בריאים, ובכל פעם שמתחשק לי להגניב משהו מתוק…".
כולנו צחקנו, חוץ מאסתי שהסבירה בשיא הרצינות: "זה ממש לא כך. אני לא אוכלת שוקולד מתי שבא לי. יש לי תכנית של ארוחות מסודרות, ומזון בריא. נכון, שוקולד לא בהכרח נמנה על המזונות הבריאים, אבל גם הדיאטנית יודעת שאם לא יהיה לי שום 'פיצוי' מתוק אני אשבר. לכן, מאפשרת לי בכל יום חטיף קטן, משהו שיתן לי תחושה טובה ויענה על הצורך שלי".
"חוץ מזה, אל תדאגו", הרגיעה אותנו אסתי, "לכן לא הבאתי את כל החבילה, זה רק 2 קוביות…".
השילוב המחושב הזה, של השוקולד בתפריט הבריא, הזכיר לי את המכתב שהביאה לי גילי אתמול, בו היא התייחסה לאפשרויות הגלישה בתוך הטווח של ה'מותר':

בקשר לשאלה השניה שלך, כאן דווקא בחרתי לא לענות בכובע הפסיכולוגית, אלא מהנפש האלוקית, והתוכן החב"די שבתוכי.
קודם כל, עצם העובדה שאת מרגישה לא בנוח עם אתרים שהם 'פרווה', מלמדת על עדינות הנפש שלך. זהו נכס יקר שצריך לטפח ולשמור עליו, כדי שלא לאבד אותו בחספוס שמקיף אותנו מכל עבר.
אכן, תורת חסידות חב"ד מלמדת אותנו שכל דבר שהוא לא קדושה מגיע מצד ה'סטרא אחרא'. וזה מאד חד משמעי, מה שאינו שייך לקדושה – הוא לא ניטרלי, הוא שייך לצד אחר, של היפך הקדושה. ככל שאתה משקיע בנפש הבהמית, זה בהכרח מחליש את הנפש האלוקית. השאיפה היא להיות מחוברים אך ורק לקדושה, ומשם לספוג תענוג אמיתי לנפש. מכאן גם הגישה החסידית ש"מה שאסור – אסור, ומה שמותר – מיותר".

יחד עם זאת, התקופה שלנו היא תקופה של שפע בכל התחומים, ואם יש לנו גישה לשפע הזה, העבודה היא לקדש את החומריות. לדוגמה, אדם שרגיל למזון בריא – אין לו מה לחפש במדף הממתקים. זה לא חסר לו, והוא אפילו עלול לחוש בחילה מול המתיקות המוגברת הזו. אך מי שממילא רגיל לצרוך ממתקים, חייב לוודא שהממתק יהיה בכשרות מהודרת. אם כבר אדם יש לו משיכה לממתקים, עדיף שינצל זאת באופן נכון ובמידה המתאימה (להתוועדות, שבתות, ואירועים מיוחדים), מאשר שיזלול ממתקים בלי חשבון ובמקום ארוחות מסודרות.
גם כך לגבי אתרים של בילוי ופנאי, כמובן – כאלו שאין בהם איסור. השימוש בהם צריך להיות מכוון מטרה, ובהתאם לצרכים של האדם. לכתחילה, אין מה לחפש שם. הם לא מוסיפים יראת שמים ומידות טובות, והצפייה בהם אינה חלק מהשליחות שלנו בעולם. אך אם את מרגישה שזה אמצעי שמאפשר לך שחרור ועונה על צורך שלך בנפש, אפשר לנצל את השפע הזה, בתנאי שהשימוש הוא ממוקד. כלומר, תגדירי לעצמך מה הזמן /המרחב שאת צריכה כעת, והקפידי לא להיסחף. כמו יציאה לנופש, שהיא ממוקדת מטרה, ואחריה את חוזרת ליום יום בכוחות מחודשים.
יש לנו מאבקים קשים, והרבי מלמד אותנו שהכי חשוב זה שנפסיק לשנוא את עצמנו. כדי לאהוב את עצמינו, עלינו גם לקבל את המקומות החלשים בנפש, ולתת מענה נכון לצרכים שלנו."
הסתכלתי, די בקנאה באסתי, שסיימה את השוקולד וקינחה במקלות גזר.
"איך את יודעת להחליט כמה שוקולד את צריכה?", שאלתי אותה, "אצלי, ברגע שאני מתחילה לאכול שוקולד, הצורך שלי לא נרגע עד שאני מסיימת את החבילה…".
"זה לא הולך לפי מה שבא לי באותו רגע", הסבירה אסתי, "השוקולד מתוכנן מראש והקלוריות מחושבות בסך הכל היומי, לפי מה שבניתי עם הדיאטנית שלי".
אסתי נתנה לי כיוון לשיחה עם המשפיעה, כדי לברר מה באמת הצרכים שלי, ולתכנן מראש מה וכמה זמן נכון עבורי. עדיין לא היו לי תשובות ברורות, אבל איך כתבה גילי בסיום המכתב?
"נראה לי, שבתחום הזה, עצם השאלה חשובה לא פחות מהתשובה. לכן, עלינו כל הזמן להיות עם יד על הדופק ולשאול את עצמינו: מה המינון הנכון בשבילי?".

מילה של אסתי:
נחמד לראות שהבנות מעריכות איך אני שומרת דיאטה, אבל בלי קשר – אני באמת גאה בעצמי.
זה ממש לא פשוט לשמור על גבולות, ולהתאפק. אבל אני מרגישה שההצלחה הזו מציבה אותי במקום בוגר יותר, וממלאה אותי בתחושת סיפוק!