אני אף פעם לא הייתי חוצפנית.
פעם, לא חשבתי בכלל על אופציה של לענות למישהו שמוכיח אותי, אפילו אם זה היה חברות.
אבל בחודש האחרון התחלתי לענות את התשובות שלי בקול. לומר מה שאני חושבת. ונראה לי שזה נקרא חוצפה.
אבל יש דברים שאני פשוט חייבת לומר אותם , לא כי בא לי להתחצף, כי אני חושבת שאני צודקת. ואז כשאני אומרת אותם אומרים לי "@#$! אל תתחצפי!" ואני לא מבינה למה. איך אני יכולה לדעת מה נקרא חוצפה ומה לא?
ואני אומרת שוב: אני לא ילדה חוצפנית!
4 תגובות
זה די כל מקרה לגופו…
אבל אני חושבת שזה מאוד תלוי גם איך את אומרת את הדברים.
כי אפשר לומר את אותם מילים בנימה חצופה ובנימה לא חצופה.
אז כדאי לשים לב גם לזה 🙂
בהצלחה!
שאלת השאלות. אני מאז גיל שלוש לא הבנתי את ההבדל הזה, ולו משום שכל אדם שפגעו לו בכבוד ישירות או בעקיפין יכול לטעון שהתחצפת, גם אם לפני רגע הוא רמס השפיל והעליב ללא שום מטרה מלבד לפגוע בכבוד. עדיף להמנע מאנשים רעים כאלה, בקיצור, ולא תצטרכי לבלום תפה שלך בפני כל אדיוט שחושב שהוא יגיד מה באלו עלייך בלי שתגיבי.
כ"כ מזדה עם מה שאת כותבת!! ובתכלס זה הכי נכון שיש!!
אם תגידי משו למורה א' לה זה יחשב כחוצפה, ואותו דבר למורה ב' זה יחשב הכי חוצפה שיש!!
מה לעשות צריך ללמוד עם החיים מה אפשר לומר לכל מורה ולפי זה לדבר.. :-/
מאז שאני מכירה את עצמי אני נקראת "ילדה חווצפנית"
למורות למוכרות לכל מבוגר שזז לידי
ותמיד הייתי מתוסכלת כי לא ידעתי למה אני חצופה
עד שגיליתי שהבנתי
שזה פשוט שאני אמיתית ולא מצליחה להבין שזה מפחיד אנשים
סוג של בעית תקשורת(היחידה שנישארה נורמלית בעולם הזה כניראה)
ומדברת אמת פשוטה.
אם המקום שלך גם דומה
של מדבר אמת ובני אדם מפרשים כחוצפה
תהיי גאה
כי לא נישאר הרבה נורמלים בעולם