יורדת מהפסים…
קמתי בשמונה, התארגנתי בקלות, חברה הכינה לי קפה. היה מעונן. משב רוח חזק קידם את פנינו ביציאה מהבניין. קיבלנו טיקט רבי- כרטיס קטן עם תמונה של הרבי ונקודה קטנה למחשבה. אחזתי כל התפילה בתמונה המדהימה של הרבי עטור תפילין וטלית, מישיר מבט אל המצלמה. הייתי בשורה הראשונה, ויכולתי לראות בעיניים שאוטוטו הרבי מתגלה. שיעור לפני התפילה- הרב דיבר על שם הוי' והשתלשלותו במצוות. המסקנה: כל יהודי שמבטל מצווה- פוגם בכל "הגוף", החיות מועברת מהמצוות אל סטרא אחרא.
כל התפילה "הייתי" עם זה. דמעות. אחרי תפילה- שלושה שיעורים ברצף. פספסתי את השיעור הראשון, כי לא אהבתי את הארוחת בוקר באשל היום. הלכתי קודם לדירה בגשם, כדי להביא מעיל. הרעב והטפטוף טשטשו אותי, ובמקום לעצור בדירה, הלכתי עד מעבר לגן הבוטני. חייכתי בכוח אל תוך טפטוף הגשם.
אמא התקשרה. חה חה חי חי ונשברתי. בכיתי ובכיתי את כל מה שרציתי לבכות מוקדם בבוקר. הגעתי בשלום, הלכתי לבייגל- פיצוץ של אנשים. הזמנתי את המנה הקבועה והזולה שלי- הבנאדם טען שזה עולה שלושה דולר. עשה לי "הנחה" של 25 סנט. התרגשות. ממש מבאס כל העניין. אחרי השיעורים המדהימים, התפללתי מנחה. עשיתי החלפות בשורה הראשונה עם חדשה עיפה. אחר כך חברה הובילה אותי למכבסה נחמדה, עברו כבר שבועיים (לא להאמין). פעם ראשונה שאני מפעילה מכונה. למדתי שיחה בזמן ההמתנה. בעלת המכבסה ניסתה לדבר איתי, אבל היה לה מבטא מיוחד- אפרו אמריקאי בלי שיניים. יצאתי מרוצה עם מלאי בגדים מחודש אל המשפחה המארחת שלי, הייתי צריכה להחזיר כמה דברים.
בדיוק כשנכנסתי- היה אוכל מוכן. כמובן שאכלתי בשמחה שתי מנות טעימות וחמות. הם באמת מקסימים וחמודים, הלוואי ואוכל להחזיר להם.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני לטיקט רבי. הרבי מחזיק שק מכתבים, ומצביע לעבר הצלם. הרב הסביר בשיעור על מחשבות זרות, שהוידוי המנוסח מוחק אות אות מהמחשבות הזרות, וכך הן לא מתקבלות. בתפילה קרה לי דבר מוזר: מחשבות זרות מסוג שונה לחלוטין חדרו לתפילה שלי. בדרך כלל אני חוזרת לתפילה במהירות, אבל הפעם אפילו לא שמתי לב שיש לי מחשבה זרה. מתוחכם הזקן הכסיל הזה. היה גשם, הייתי בסוודר בלבד. גם הבוקר לא אהבתי את האוכל באשל. נשברתי. בכיתי ובכיתי את כל מה שרציתי לשמור לעצמי. הגעתי לדירה, לבשתי מעיל, אכלתי שוקולד. צעדתי לבייגל בשביל ארוחת הבוקר שלא אכלתי. הבייגל עלה לי יקר, וחיכיתי המון זמן. איחרתי לשיעור הראשון. הצלחתי לסכם, ונשארתי ברצף לשאר השיעורים. חזרתי לדירה, התקלחתי והתחלתי להתארגן לשבת. פספסתי יחד עם עוד שלוש בנות את תפילת מנחה. דאון כבד השתלט. שמתי אוזניות והטמעתי עצמי בגיהוץ לשבת. סיימתי, כולן כבר חזרו. הייתי עייפה, חיסלתי שוקולדים. נרדמתי לשלושת רבעי שעה שלא היו לי. התארגנתי בטיל ויצאנו לתפילה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
-המחשבות שלי ברגע זה-
פותחת את האתר.
יופיייי עלה עוד פרק של יומנה של תישראית! קצת לעודד אותי מזה שנשארתי בארץ. ועוד היא מסכמת לנו מדי פעם את השיחות! איזה חמודה שהיא!
פותחת… וואיייי איזה פוסט….
יושבת מול המחשב ועצובה ומבואסת יחד איתך…
סורי…. זה קווץ' של יומיים מבאסים
אני ממש נהנית מזה שהיומן פשוט אמיתי… לא מתייפיף ומנסה לכסות על הקשיים!
פשוט כייף לי לקרוא את הבלוג שלך חברה של אסתי!